זה אולי יסביר את זה בצורה הטובה ביותר שאני יודעת.
כאב הוא אף פעם לא עונש.
כאב הוא אף פעם לא משחק.
כאב הוא עניין רציני.
עניין שצריך לתת לו מקום וכבוד.
בהתנהלות שלנו ביום יום, לא לציית, או למרוד, או לעשות משהו שאינו הולם, זו לא אופציה, זה לא חמוד, זה לא מגניב, זה לא שובב או מתגרה, זה פשוט לא לעניין.
לכן העונש, לא עונש, עונש זו לא המילה המתאימה כאן, התגובה המתאימה לכך היא קודם כל שאלה, הבנה של מה זו ההתנהגות הזו ולמה היא קרתה, לאחר מכן שיחה והבהרה של הסיטואציה ובמקרה וזה לא מספיק, אז מתרחש ניתוק.
למה ניתוק?
כי ניתוק הוא בדיוק הנגטיב של כאב.
הכאב הוא מחבק ומשלים, עוטף ומרגיע, הכאב מחבר, אותי לעצמי ואותי אליו, הוא לא עונש.
הניתוק הוא עונש כי הוא מפסיק את ההתקשרות.
להיות במערכת יחסים שכזו מגיע עם סט חוקים מאד ברור ומוגדר, מה נותנים ומה מקבלים בחזרה, כאב הוא אחד הדברים שמקבלים במערכת כזו, הפרת את החוקים, לא תקבלי, פשוט, ברור ואינו משתמע לשתי פנים.
לכן, כשפונים אליי כאן ומשתמשים בשלל "איומים" של מכות, הצלפות, וכאבים כאלה ואחרים, מראש ברור לי מי עומד מולי.
זה לא אני, זה אתה.
בחיי.
דפי.
