|
|
|
ויש מישהו מדהים מאחורי שמנשק ונושך לי בעדינות את הגב תוך כדי שיהדיים שלו מוצאות את עצמן בתוך השיער שלי ומשם אל הגוף.
אני מתמכר אל המגע, העונג, היופי.
מגע מיוחד, שאין להרבה אנשים.
מגע שלא הרגשתי הרבה מאוד זמן, אם הרגשתי אותו בכלל.
עשיני עיוור,
כך שלא אוכל לראות,
כאב כה רב בעיניים עמוקות.
עשיני אטום,
כך שלא אוכל לחוש,
רגשות עזים שלא בכפי.
עשיני אוויל,
כך שלא אהיה מודע,
לעומק הנחבא אל מתחת לבשר.
עשיני,עשיני עכשיו!
שמא יהיה מאוחר מדי
ואתמוטט שוב ואנבול
והוא עשה אותי מאושר לרגע.
הוא היה נחמד ומקסים, עשה את כל הדברים הנכונים וגם אמר את כל הדברים הנכונים.
לצען האמת הוא לא אמר הרבה, הוא לא היה צריך, כל מה שהיה צריך לעשות היה להתייחס אלי כפי שהתייחס וללטף אותי בדינות כמו שליטף.
המפגש איתו היה כמו דבש מפרחי תלתן; מתוק ומלא מזל.
הלוואי ולכולנו אושר שכזה, רק מתמשך :)
את פשוט זונה דיאנה! זונה!
אמרת לי לקום ב9, בסדר , קמתי.
טענת שאת קמה ב8, ודרשת ממני לקום ב9, בסדר, קמתי וגם התעוררתי.
עכשיו 1035 ואת עדיין לא עונה לי לסלולרי!!!!!!
אישה רעה ואכזרית!
מישהו שיודע מה הוא רוצה מעצמו וממני, שיודע איך להרגיע ואיך לשלוט שיודע לאהוב ויודע לחייך, מישהו שהוא אש גם כשיורד עליו גשם....
ביקשתי כנראה הרבה יותר מדי, מה לעזאזל קורה פה?
האם נגמרו הגברים בעולם? האם נותרי רק זכרים בני אנוש?
הנגמרה התקווה, ויאושי צריך לגדול אף יותר?
אני מוחה בקול.
ואני כותב סיפור אהבה בין לסביות, אני מצאתי פטיש חדש :)
תסתכל לי בעיניים
ותגיד לי שאתה לא אוהב אותי
תגיד לי, תגיד לי את זה כבר
רק תגיד.
תסתכל לי בעיניים
ותודה בפני שאתה שקרן עלוב
תודה בפני, תודה בפני כבר
רק תודה.
תסתכל לי בעיניים
ותאמר לי שאתה בורח
תאמר לי, תאמר לי כבר
רק תאמר.
תסתכל לי בעיניים
ותמצא בעצמך את הכוח
תמצא בעצמך, תמצא בעצמך כבר
רק תמצא.
רק תגיד, רק תודה
רק תאמר, רק תמצא.
רק, אבא,
רק.
בדיוק לפני עשר דקות התעוררתי מחלום שלהך כדלקמן:
אני בדירה עם מישהו שיש לי אליו משהו רומנטי ואני רואה לול גדול בחדר יחסית גדול כשכל הבית צבוע במעין לבן אבל מאוד מזנח והכל אפור ומלא אבק. בכל מקרה, בלול יש לחם, כל מיני סוגי לחמים ויש אחד נורא נחמד ויחסית טרי שהוא אמור לתת לציפורים או משהו. אני שואל אותו בנוגע לזה והוא אומר שהלחם עושה לו צמרמורות כי יש עליו סימנם כאלה של אפייה. אני מסתכל עליו מוזר והוא אומר שהוא מוזר ושאני אתרגל לזה, תוך כדי זה שהוא ואמר אני נמצא מול ארון פתוח כשאני בדיוק מול הארון החום והגדול שנראה עתיק משהו והוא לשמאלי בעוד שאני מקבץ את אגרופי כשהלחם בידי ומועך אותו, הלחם מאוד גדול ומזכיר לי את הצרפת בגלל הסוג של הלחם ואוריריות.
לבחור שלי יש משקפים ובארון יש כל מיני דברים לבים וקצת אפורים שאני לא מזהה, אובייקטים שאני רואה רק את הצבע שלהם.
אחר כך החבר יחוצא ומגיע השותף שלו שהוא גם חבר טוב מאוד שלו והוא נכנס בזמן שאני בוצע את הלחם לחתיכות קטנות כאשר הלחם עצמו בצוע לחצי. השותף/חבר טוב מאוד כועס עלי משום מה ותופס אותי ומתחיל להילחם איתי ואז הוא מצליח להכניס אותי לסוג של פינה או לא לתת לי לזוז ואז הוא גוזר חלק מהשיער שלי אני לא רואה את המספריים אבל שומע אותם בחדות כואבת. תלתל אחד ואז עוד תלתל אני בוכה בהיסטריה מרגיש כאילו אני נאנס. אני צועק עצור והוא עוצר ואז החולם מפסיק או לפחות בפזה הזו.
אחר כך אני רואה את עצמי מול מראה כשהשיער שלי קצוץ ואני מעביר את כפות ידי על ראשי וחצי מרוצה. עכשיו השיער לא קצוץ קצוץ אלא רק 5-7 סנטימר מן הקרקפת והוא הפך פתאום לבלונדיני. אבל לא סתם בלונדיני אלא בלונדיני טיבעי אמיתי, בלונדיני ארי. וקן המתאר של השיער שלי לפחות בחלק של המצח קצוץ דק דק.
אחר כך אני מראה את זה למישהו רומנטי יכול להיות אותו החבר מן הפאזה הקודמת והוא אומר שזה יפה לי
החלום קופץ שוב למראה לשניה ואז אני מתעורר.
מפחיד לי, בודד לי, עצוב לי.
מה למדתי?
גם כשהכל נראה בלתי אפשרי ושאתה תיפול ולא תקום יותר לעולם, יש התחלה חדשה, היא אומנם לא קלה אבל היא חדשה וזו ההזדמנות שלי לצמוח.
אני צריך עוד סיגריה דחוף.
אני צועק עצור
שגם אם כואב, עובדים.
well darling אני קורע את התחת והיום ב23:30 בשושן 4 בירושלים {ליד כיכר ספרא} תוכלו לראות את התחת נקרע. {לא ככה חלאות סוטים!}
ויייייייייייייייייי
ותודה באמת שהזכרת לי כי זה באמת היה נחוץ.
זנו., כל העולם הזה מלא בולשיט מפה ועד ירושימה.
ניקיתי וסידרתי את החדר שלי
כרגע יש לי את החדר הכי נקי בעולם, וגם שיניתי את מיקומי המיטה והארון ככה שתהיה יותר זרימה בחדר אבל לא, אני עדיין לא אוהב את החדר שלי אני עדיין מרגיש מנוון ואני עדיין לא ישן בו, אני אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה שישנתי בחדר שלי.
אני חושב שזה למה אני אוהב לישון בחדרים של אחי ושל אחיותיי, אולי תחושת השייכות שיש בחדר שלהם שגורמת לי להרגיש כל כך בטוח.
היום זה התקיף אותי, אני לא מרגיש שייך למשפחה הזו, עכשיו זה לא דבר חדש, להפיך זהו דבר ישן למדי אפילו ענתיקה בכמה מקומות אבל עדיין, היום זה שקע הסיבה שאני לא ישן בחדר שלי, שאני לא אוהב אותו כי הוא מזכיר לי בדיוק איפ]ה אני ביית הזה, במשפחה הזו. כבשה שחורה ותו לא.
אז זהו, זובי על הכל. אני הולך לנוח ואולי לבכות קצת, מה שיעשה לי יותר טו.
להתראות.
רותח אפילו מתארת את ההרגשה שלי בצורה יעילה יותר...
חשבתי שאני חשוב קצת יותר מזה.
לא אכפת לי שהמשרד שינה מיקום, לא אכפת לי שעברתם, לא אכפת לי כמה בעייתי הקשר שלכם כרגע.
שיחה של שלושים שניות בזמן שאתם מוציאים את הכלב זה כל מה שאני מבקש.
ואני חשבתי שאני טיפה יותר קרוב אליכם מזה, אבל מה אני בסך הכל רק עוד "חבר אמיתי".
