בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

wicked fairy

נפתח הספר, נפתח הלב,
בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 18 שנים. 6 בנובמבר 2006 בשעה 16:18

דברים וגברים.

נערים בגילי ממש חרמנים שזה פשוט נורא.
אנחנו צריכים לשלוט בעצמנו.
גברים מבוגרים עושים לי את זה.
גברים מזרחיים מבוגרים עושים לי את זה.
אני צריך למצוא עבודה יותר משתלמת.
עוד מעט חוזרים לבית הספר.
עוד מעט אפרד מ-א', זה עם ה-לא נימול.
עוד מעט אפגש עם מיקי.
אני קצת פוחד.
מתי כבר יירד גשם?
מתי אנשים יפסיקו לחשוב מהזין שלהם?
מתי אני אחדל לדבר בבוטות?
מתי אזדיין עם ערבי?
האימיול שלי מזדיין.
הוא כבר לא אוהב אותי.
האימיול!
אני צריך להיפגש עם א' רק בשביל סקס או שאחתוך את זה לגמרי?
אופס, לא התכוונתי ל"לחתך" כזה.
הוא לא בדיוק הראשון שלי.
אולי כן?
הוא אמר שטוב לו איתי מבחינה נפשית.
ומה עם הנפש שלי?
רומיאו,רק אל תגרום לי להתקף לב.
לגבר שלי יש לב כמו אבן הנזרקת לים.
יש לי בכלל גבר?
לעזאזל, אני חולם.
עומד לו הזין.
הוא מוציא ומשפשף.
אני רואה את החיוך הספק נבוך ספק מופתע שעולה על פניכם.
הוא גמר לי על הפרצוף.
יופי שלא בלעתי.
אבא מעצבן אותי. טיפש שכמותו.
אמא מעצבנת אותי. מעצבנת שכמותה.
אני אוהב לנהוג. עושה לי טוב.
איזה מצחיק, אני מוציא את הכלב לטיול פעם ראשונה אחרי ששכבנו.
לא אני והכלב!
כבר דיברתי על בית ספר?
אני מתגעגע לשיעורי אמנות.
מה אעשה עם מתמטיקה?
איזה ייאוש.
"אחד עשר אלף המלקות" של גיום אפולינר.
ספרות פורנוגרפית עושה לי טוב.
אפילו אם מדובר שם על שדיים וכוס רטוב.
רק שאני לא אשכח לראות היום את ה-ש.ח של "המגן".
"עמוק באדמה" סדרתי האהובה, חוזרת לעונה חמישית ואחרונה באקסטרה-הוט כל יום רביעי החל מ-27 בספטמבר
גילחתי לעצמי את הגבה.
אני סקסית שחבל על הזמן.
יש לי שפתיים של מוצצת אבל אתם כבר יודעים את זה.
אני אוהב את קוונטין טרנטינו ואת ת'.
אין ל-א' זין גדול.
יש לו חרפושית.
ומה אכפת לי מהזין שלו?
אנחנו גומרים.
ובלי דו משמעות.
גברים ערביים עושים לי את זה.
אני צריך למצוא מישהו מהשטחים.
בטח קאראדור, ידידי היקר, יכתוב לי בתגובות על חבריו הזיינים מהשטחם. איך הזדיינו להם בין הסלעים, בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, בין הפרדסים ועל צמרות העצים.
אני צריך "תומך".
זה נשמע נורא.
אני לא רוצה את הכסף שלו או את הזין שלו. אני צריך שייתמכו בי.
אולי אני כן צריך זין.
אני צריך אהבה.
"את מניוקית קטנה וחמודה."
מסתבר שאני מניוקית קטנה וחמודה.
אני לא אוהב את התחנה המרכזית בת"א.
עוד מסתבר שאני מזרים לאנשים דם באיברים שונים.
אהמ,אהמ..
"כשראיתי אותך בוכה, זה גרם לי לחייך"- טיפשי, לא?
היא עוברת דירה ואני אתגעגע אליה.
אבל אין מצב שננתק את הקשר.
משקפי השמש שלי עושות אותי סקסי שחבל על הזמן.
מסתבר שאני כבר לא כל-כך צנוע.
ראיתי איך הסתכלת עליי, יא הומו.
אני הנשנש אהה??
ת', למה דעתי כל כך חשובה לך?
ואת, תפסיקי יא יצורה! הבנו שאת פגועה נפשית! את ל-א מעניינת.
אני סתם עוד גרגר בין כל האנשים שחיים בעולם הזה.
מי מבטיח לי שבעתיד אעסוק במקצוע שאני אוהב ושייפרנס אותי בכבוד?
יש לי ציפיות לעתיד.
מיקי, בוא כבר. אני רוצה לדבר איתך.
אשכנזים..אתם לא הטעם שלי ודווקא איתכם אני שוכב.
אולי תמצאו לי איזה ערס?
חס וחלילה, אין לי שום דבר כנגד אשכנזים.
אין לי שום דבר כנגד אף אחד.
זה הטעם שלי בגברים שעליו אני מדבר.
לא להתעצבן עליי.
כוס אמא של השיר הזה!
אני סנוב, אני יודע.
אני מצפה לחורף.
אני רוצה להוציא מהארון את הצעיפים היפים שלי.
אני צריך לקנות עוד בגדים.
כיף להרוויח את הכסף שלך בעצמך.
אני מחפש שורת מחץ לסיים איתה את הפוסט הזה.
זה בכלל פוסט?
אפשר להחשיב אותו ככזה?
דווקא נהנתי.









נכתב על ידי פלאפר , 20/8/2006 21:06

לפני 18 שנים. 6 בנובמבר 2006 בשעה 13:59

there is nothing i can do exept march, march as hard as i can... marching for you my guy, my sweet sweet uniqe boy... i'll march for you for ever....

yesterday you called me, talking to me again exaclly as you have done before, like we did before.
you know what? i missed that terriblly and i know you can't march so i'll march for you the way you were supposed to march: jeans and t-shirt and a smile.

i promise it to you my blue-green eyed angel, i'll march for you with all my glory and i'll march for everybody who can't march- the ones who suffers because of others ignorence
i'll march for you
thank you for letting me

לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 9:05

וכי ידע הנער בלב ליבו כי הגיע היום ויצעד וימחה ויעשה כראות עיניו וידע כי בחר נכונה.
וינשום אויר הרים צלול כיין וירח את ריח אורני גן העצמאות וילבש מתי מחלצותיו וינהג באומץ ובאסרטיביות אל מול פניהם הנלוצות של פוגעיו וידע כי יום יבוא ויתחתן וילד ילדיו ואלו ילכו איתו ויאמרו "אבא, אני אוהב/ת אותך הכי שבעולם" וינשקו אותו על לחיו וירימו שלטיהם {הקטנים} ויאמרו "אני אוהב/ת אתשני2 האבות שלי" ויחכה לרגע הרגע ויפעל למענו בכל עוצמתו וידע כי יהיה טוב.

ויאמרו אמן.

לפני 18 שנים. 4 בנובמבר 2006 בשעה 17:34

זמני הגיע. וזה עכשיו, זהו הרגע, זוהי השניה.

i'm letting it go, letting it all go.

no more shell i continue whats not to be continued....





עכשיו, היכן היינו? אה, כן, יותר טוב עכשיו. למרות כי נראה אחרת יותר טוב עכשיו.


והסתכלת אל תוך עיניו וראית כי יפה הוא הנער וראית כי טוב הוא ליבו וגופו ונשמתו וראשו וידעת כי זה הוא הנער, וידעת כי זמנכם הגיע ואמרו אמן.


כבר אמרת?

לפני 18 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 9:15

בתכלס שום דבר לא באמת משנה, נכון?
הרי על פי האמונה שלי אני אגיע לאותו מקום במכל מקרה אבל מה שעצוב זה שלא באותה הדרך, אי לכך ובהתאם לזאת אני צריםך להתאמץ, אני צריך לנבור בעצמי ובסביבתי, להשקיע בכל מעודי במה שעומד מולי ולקרוע את התחת בעבודה שהלוואי ואתקבל אליה.


ובנתיים אני שומע שירים שרק עושים לי רע, שותה יותר מדי, מעשן יותר מדי, לא בוכה {אני עדיין לא נותן לעצמי להגיע לשם משום מה} ומחכה שתגיענה כבר לארץ!!!

תחזרו יא מנייאקיות, אתם לא קולטות שאני מתגעגע אליכן, יא לסבית בלונדינית! יא דו בתחפושת של אדום לוהט! אני רק רוצה לשבת עם שתיכן ולצחוק כמו שהייתי עושה פעם....


והאמת, למרות שאסור לי להגיד את זה, במיוחד לא פה, אני מתגעגע ללשכב איתך מול ים, לשמוע את הגלים, לדבר על דברים ולבכות ביחד איתך, כמו שהיינו עושים פעם- לפני שנתת למוח שלך להחליט החלטות בשבילך...



והחלומות שלי עדיין שם, הדירה, האנשים, הנוף אל באר שבע {תהרגו אותי איך לעזאזל מישהו שאני לא חושב שיודע שאני גיי אומר לי שיש נוף מדהים לבאר שבע...} שני הילדים, גיורא, הכלבלב, הקליניקה והמיטה הענקית....




מממממ, פנטזיות-when shell they come real?

לפני 18 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 17:37

yet, i don't know anything, therefor i would tell you nothing even though i should....


god i miss you, yes, i lied to you but nothing would discises that right?



if i could only kiss you one more time....


miaw!!!!!

לפני 18 שנים. 25 באוקטובר 2006 בשעה 17:42

זה משפט שצריך לזכור...

טבי- בשבילך

לפני 18 שנים. 23 באוקטובר 2006 בשעה 13:20

אוף


לפעמים אני רוצה לשהכל יעבור בספיד מהיר ואני אפילו לא אוכל לשים לב לכמה הדברים רצים במהירות על וכך אוכל להגיע למקומי הראוי נעביר ככה איזה שנתיים שלוש- יהיה מעניין לא?

מעניין מה אני אוכל לראות כבר?

אני עובד-לומד, סובל בחום התל אביבי, חוזר לבית "שלנו" {שלו, כי זה זול יותר- מי זה הוא אני עוד לא יודע}, מתרגל עליו את שיעורי הבית שלי, ואז רץ בהיסטריה לעבודה.

מוצא חתול בדרך, ומטפל פה עד שמונה בערב אז אני חוזר "לישון" למשל 4 שעות ומחזיר את החתול בריא הרבה יותר וחזק עד מאוד אל הרחוב ושוב אל הלימודים סובל מן החום התל אביבי.



פאק, אני כוסית!

לפני 18 שנים. 19 באוקטובר 2006 בשעה 18:23

והגעתי להמון מסקנות חדשות ומעניינות:
1. אני יותר ממה שאני חושב שאני, אני פשוט עדיין לא יכול להגיע אל הכוך הזה.
2. אני אגיע אל הכוך הזה ואני אלחם בכל מי ומה שיעמוד בדרכי- גם אם זה כולל את עצמי.
3. הדרך אל האושר חשובה יותר מן האושר עצמו {אבל את זה כבר ידעתי מקודם}.
4. אני מתחזק והחלומות הנבואיים שלי חזרו הפעם בתור סרטים.
5. צדקתי במה שאמרתי ואני מקווה שאת/ה יודע/ת את זה.
6. ש"הומו" במודיעין זה לא בהכרח הומוסקסואל- זה בעצם כל דבר שלילי.
7. שאני מצויין בלהדחיק רגשות.


בנתיים אני יכול לציין שאני מרגיש יותר טוב והחיים נראים כאילו הם יסתדרו- כך שהכל יהיה בסדר.
ושאני מצאתי אישה חדשה 😄


life is wanderful when in need!

לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 10:37

כן כואב, כואב כל החלק השמאלי של החזה שלי.

הלב נשבר, למרות שאני יודע מה כבר יקרה, וגם גיורא יידע בסופו של דבר....

עשיתי פירסינג בפטמה שמאל, אני לא יודע אם זה אקט של התמרדות או אקט של לנסות להשכיח.

שניהם לא עובדים בתכלס 😄

אבל לפחות זה יפה לי- אפילו מאוד.