|
|
|
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
וזה היה מדהים, שנים שלא דיברנו! {יותר נכון חודשים, אבל מי סופר?}
P:
התגעגעתי יא שרמוטה כלבתית מדרגה ג'!
מוואה עליך ועל כל בני ביתך {הכלבה והחברים}.
תגידי בא לך על לצפות בבחורים חצי עירומים ולשחק סנוקר?
ואני מוד מקווה שהוא יהיה חו"ל רחוק מהכל, בכדי לנוח הגיע הזמן שזה יקרה....
אם כן, אני מקווה לאיזה וילה בטוסקנה לשבועיים, שאני אוכל לבשל איטלקי בשקט, עם מוצרים כמו שצריך.
בנתיים אני אחכה.
משעשע לחשוב שעד לפני כמה שנים כבר הייתי יוצא מתוסכל וכאוב מן המחט העבה הזאת...
עכשיו אני רק רוצה עוד מחטים!
אממממ מזכיר לי את קלייר.
אוף, עכשיו בא לי מרלבורו אדום, כדור טניס ותל אביב.
מיאו.
צ'רלס פירס היקר הוא מישהו מדהים ומקסים חמוד ומרתק שחוקר את עולם המיניות שלו.
הוא ביקש ממני לדבר איתו באופן רציני על מיניות וכבר אז הבהרתי לו שאין לי בעיה כל עוד אני מזמין אותו לקפה.
הילד החמוד הזה פשוט מצחיק ומשגע אותי, הוא כל כך מרהיב ומיוחד....
הוא עושה לי טוב על הלב ועל הנשמה ועכשיו הכנסתי אותו לכלוב בכדי שהוא יבדוק אם העולם זהה מתאים לו, אז אנשים, נא להתייחס אליו יפה ובעדינות הוא עוד חדש המסכן, בשר טרי וטעים....
לאחרונה הייתי עסוק בלהזדיין עם כל העולם ואישתו.
עסוק, עסוק זו מילה מצחיקה, ברחתי מן המציאות ולכן "התעסקתי" בלהזדיין עם כל העולם.
עכשיו פשוט בא לי לבכות.
אני מסתכל לקדימה ולא רואה שום דבר מתקרב, לא רואה עתיד {למרות שהכל מתוכנן.
לא רואה שמחה {למרות שבתכלס, אני אמור להיות ממש שמח עכשיו}.
אבל בעיקר, לא רואה את עצמי, אני מסתכל על הידיים שלי ולא רואה את החיים שלי ממשיכים.
לא, אני לא דיכאוני עכשיו, אני פשוט מרגיש עצוב ושתפל לי בלב. וזה לא קל לי. כי שנים עברתי את זה, תחושה של עצוב בלב כל הזמן ותפל כל היום, וזה כואב יור ממה שאנשים חושבים.
או, עכשיו אני מתחיל לבכות שוב, כוס אמק אני שונא לבכות לפעמים, זה מראה לאנשים כמה אני חלש, לא, לא חלש, רגיש, אני לא בן אדם חלש ואני גם לעולם לא אהיה אבל, אני רגיש, רגיש מאוד,, אולי אפילו רגיש מדי.
גברים, גברים זה עפ מצחיק. אני חושק בו כל כך , חושק במישהו כל כך אבל הוא נעלם לי, הגבר שלי {בה' הידיעה} הוא כמ השלום, אני הולך, מחפש, תר ועובד בשבייל לשיג אותו אבל כל פעם שאני מתקרב בצעד הוא מתרחק באחד וקצת, נעלם עוד יותר מן האופק.
תגיד לי מר בחור, מתי אתה מתכוון לעמוד ולחכות לי? אתה יודע? סתם כזה, שב מתחת לאיזה עץ, נוח בין שיח דשא אחד למשנהו ותחכה לי, ותאמין לי אני אגיע, באמת שאגיע, אומנם אולי אני אתנשף קצת {אתה יודע, הסיגריות} אולי קצת מזיע {אתה חושב שזה סקסי, לא?} קצת מכופף עם ידיים על הברכיים {להזכירך, אני הפסיבי יותר...} אבל אני אגיע וזה לא משהו שקל לעשות אז אם לא אכפת לך מר בחור, אולי, אולי פשוט אמממ תחכה?
אה בנוגע לפרק הקודם.
שתיקה שווה זהב לבן, אבל גם הטבעת שהוא יביא לי אז... :)
לכן אני שותק 😄
אני צריך את הכסף, הרי אני רוצה לעבור לתל אביב.
אני מלא אופטימיות ושמחת חיים, וט' באב היום אני אמור להיות דיכאוני משהו, לא?
בכל אופן let it be מתנגן לו ברקע בבית הקפה התל-אביבי בו אני ישוב וכותב לכם קוראי הנאמנים {אתם לא ממש קיימים אבל עדיין 😄 } והכל צבוע באדום ושחור ויש פה יותר מדי קפה {כאילו יש דבר כזה} וכן אני יושב בסיגפרדו....
אז מה אמרתי? כן, כותב לכם, גיליתי לאחרונה שאנשים מהתיכון שלמדתי קוראים בבלוג שלי, ויודעים על גברים שהייתי איתם {או הייתי רוצה להיות איתם} וזה נחמד, שהם סוף סוףף מכירים עוד צדדים שלי, ולא רק את הkael שהם רגילים אליו. נורא משעשע לשמוע אותם אומרים לי "שובב קטן, איך קראו לו? המלאך, הא?" ואני מסמיק ובשוק ואומר "כן, מלאך, טוב היו אחרים מאז" ואז אני מתחיל לספר להם אודות חיי האהבה הכושלים שלי 😄
ילדים זה עם מוזרים, can't wait to have my own!!!!
ומתי. יש לתהות תמיד לעתיד, אך לעכשיו על הווה.
ואו. אני מפליץ שטויות ונמאס לי מזה כבר.
כואב לי הבטן
אבל אני מרגיש מוזר בצורה החיובית של המילה
יהיה טוב בסוף, ואני באמת חושב ככה....
