סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

wicked fairy

נפתח הספר, נפתח הלב,
בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 19 שנים. 14 ביולי 2005 בשעה 19:01

לפעמים אני מרגיש צבוע, מבקש מאחרים להתפרק למעני, לשחרר את כל המחסומים, את כל החומות הכל ולהתפרק לתוכי... נכון, זהכדי לעזור להם, נכון זה עושה להם טוב, אבל אני נהנה מזה ומהצד השני אני מפרק רק שבריר מתוכי, מספר על הפחדים שלי בכלליות ותו לא, מתרכז בהם כדי לא להתרכז בי, בכאב, בפחד, באכזבה שלי מעצמי, מהסביבה מהכל בעצם.

אני מרגיש ריק וחסר תוכן למרות שאני יודע שיש בי כל כך הרבה, אני עדיין מעמיד פנים של גבר צעיר, חזק, יפה, מהמם חכם אינטיליגנט רגיש לסביבה ולעצמו כשאני בעצם נער מפוחד, חלש, מכוער, מטומטם רגיש לעצמו שפוחד מהכל...

כן, אני פוחד שאם תתפרקתי לחלוטין תשכחי ממני, ולא תהיי שם יותר, כי את צריכה לבד ואני כל כך מפחד מזה, מהלבד הזה, הייתי בלבד הזה כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה זמן וזה כל כך כואב לי...

כן, אני מפחד מלהיות לבד, מהבדידות הזו, שקורע את הלב שלי לגזרים.

לכן אני לא אומר כלום לאף אחד, לא באמת.

כן, אני שונא אותך, זה שלא קורא את השורות הללו, כן אני שונא אותך, כל כך חזק, בעוצמה שלא הרגשתי כלפי אף אחד, איך אתה מסוגל לעשות לי את זה? הא?! מי אתה חושב שאתה? אתה מישהו שאני אוהב? לא! כל מה שאתה עושה זה לפגוע בי, כל הזמן, כשאתה מדבר וכשאתה סותם את הפה! במיוחד כשאתה סותם את הפה, ולא מגיב ולא עושה כלום, בא לי לדפוק את הראש שלך בקיר שוב ושוב ושוב עד שאני אראה את העיניים הכחולות הללו שלך מדממות, נשברות מבפנים כמו שאני עכשיו, שבור מבפנים, מדמם, מטיח באדמה דמעות שאף אחד לא שם לב אליהן...

אם אתם קוראים את זה אתם בטח חושבים, הילד הזה מטורף... כן! כן! אני מטורף, כל כך הרבה רגשות נמצאים אצלי בלב שלא עוברים לאף אחד, והם מציפים אותי, מכאיבים לי בלחץ כזה עצום שאני צריך לשחרר ולא עושה את זה כי אני מרגיש לא בטוח כי אני מרגיש לא אמין, כי אני מרגיש סתם, אני מרגיש תפל, כמו פח זבל אפור גדול ועגול...

אני מחפש מישהו שאני אוכל לבכות אצלו, להשתחרר מכל השדים שרודפים אותי, מכל הרגשות המטורפים שלי, מכל הדמעות הללו, אני רואה את התמונה הזו ומצפה לה כל כך, אבל אתה לא מגיע, איפה אתה? אני לא אבקש כלום רק תהיה שם בשבילי שאוכל לבכות לך, שלא תפחד ממני, שלא תרגיש מאויים על ידי הרגשות שלי, שתיקח את כל הקראפ שלי ותשאל בחיוך "יש עוד?" כשאתה מנקה לי את הדמעות מהעיניים ומלטף לי את השיער בעדינות, אני צריך את זה כבר, אני צריך להשתחרר ושום דר כבר לא עוזר לי אני צריך אדם שלא יגיד לי לא, או שיתרחק אלא רק יתקרב יתפוס את הלב שלי וינשק אותו, ישאב ממנו את כל הכאב שיש בו...




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י