לחברה הכי טובה שלי, יש כאוס בחיים ואני מרגיש מושפל וחסר ערך כי אני לא יכול לעשות כלום, אני לא יכול לעשות לה טוב יותר!!! וזה כל כך כואב כי אני רואה איך היא מתפרקת לי מול העיניים ואפילו לא שמה לב...
הדמעות שלי עליה יורדות ויורדות אני מרגיש כאילו אני קשור לאבן עצומה בגודלה ואני מנסה להגיע אליה ולעזור אבל גם אם אשבור את שלשלאות הברזל ואגיע אליה, עדיין אראה את החור הענקי הזהבלב שלה, מדמם מדממם וממשיך ומדמם ולא אוכל לעשות כלום!
אני אוהב אותך כל כך, את יודעת את זה? אני מוכן להקריב הכל רק שתהיי בריאה, שתהיי מאושרת, שתהיי את ולא יכאב לך, לא ככה, לא בלב, בכל מקום אחר רק לא בלב....
אוף! ילדה סקסית חכמה אינטיליגנטית יפה ומקסימה שכמותך! אני מנסה לחבק אותך ולהקל, וזה לא עוזר, אני רק מרגיש איך עוד חלקים ממך נופלים, אני רואה את הרצון הזה לבכות, לשחרר את הכל העולם ממך, אני רואה אותך.. אני יודע
שהוא שם, ילדה יפה שלי, בובת חרסינה סדוקה שלי אבל לקחו לי את הסופר גלו! אני חסר ערך, למה אני טוב לך אם אני לא יכול לעזור???
אני כותב שורות אלו והדמעות זולגות וזולגות, נטיפים נוזליים של כאב ותסכול חסרי צבע, חסרי ערך, כמוני.
לפני 19 שנים. 14 ביולי 2005 בשעה 6:47
