הוא אסר עלי. כן, אני יודע. אז הוא אמר! ביג דיל! הוא ח-ו-ל-ה הוא לא יודע מה הוא אומר! ואף אחד לא צריך לחגוג ולנטיין לבד. בטח לא כשיש לך עם מי 😄
אז קניתי לו ורדים, וקניתי לו בוקסרים אדומים וצמודים שכתוב עליהם major preormer על התחת. והלכתי אליו לבית, רועד מפחד שיתחיל לצעוק עלי שאסור לי ומה אני עושה פה ועוד מן התירוצם הנ"ל. אני מצטער אבל אני לא שם קצוץ. הרודן שלי לא יחגוג ולנטיין לבד, גם אם הוא גוסס בבית חולים. ואחרי שהוא אסר עלי להגיע לבית חולים רציתי לרצוח אותו אבל הקשבתי, לא הפעם.
אגב;
מי שולח הודעת "אישפזתי את עצמי, הכל בסדר" לפולניה כמוני ומצפה שאני לא אשתגע? למה בדיוק ציפית שאני אגיד "אה, סבבה"? נו באמת!
בקיצור, הגעתי אליו לבית רועד ומנסה לחשב בראש משפט עדין אבל מוצלח שיגרום לו לחייך ולא להעיף אותי. צילצלתי לו בדלת {אחרי הליכה של יותר מחצי שעה בגשם ובקור!} הוא פתח את הדלת וראה את הזר וחייך ואמר "איזה חמוד אתה!" והחיוך נשאר לו על הפרצוף למשך כמה דקות 😄
כמובן שאחר כך הוא גוער בי על ך שאין לי כסף להוציא, ומה לעזאזל חשבתי ו"שזה לא מקובל בכלל!" ועוד שלל משפטים כאלו ואחרים שלפי דעתי האישית הוא מרגיש מחוייב בכלל. הרי שנינו ראינו איך העיניים שלו נאורו כשהוא פתח את הדלת...
עסיתי לו את כפות הרגליים ודיברנו במשך שעות. בלי שליטה, בלי סקס, וסעאמק אפילו בלי נשיקה {דלקת ריאות הפכה להיות הדלקת השניה שאני הכי לא אוהב, מיד אחרי דלקת אוזניים} אבל נהנתי מכל רגע, מכל שניה ולראות אותו גרם לי לחיוך זה רחב. אני לא חושב שהוא מבין, זה הולנטיין הראשון שלי. הוא גם התחיל לקנות לי מתנה, משהו שאף אחד לא עשה לפניו {שוקולד.... גררררר}.
אחר כך, במסיבה {שבה נורא נהנתי} שתיתי, עישנתי, רבתי, ניצחתי וכמובן, הכי הרבה התגעגעתי. כל מחשבה שלישית עליו. וניסיונות לרגעים לבד סתם כדי להתרכז בו. עזבתי מוקדם יחסית, ב3, כי העגועים הרסו אותי. רק רציתי להגיע למיטה ולישון. לשקט שלי.
אתה אולי לא יודע את זה אבל ביתקת לי את בתוליי הולנטיניים.
לפני 16 שנים. 15 בפברואר 2008 בשעה 14:12
