אתמול בצהריים הגיע השותף לשעבר בכדי לקחת את הדברים שלו. הכל טוב הכל יפה עד שהוא מתח את הגבול.
אין לי בעיה עם פלירטוט, אין לי בעיה עם נגיעות אבל צריך לדעת איפה לגעת. אפילו אני, עם כל הבעיות הקוגנטיביות שלי למדתי איפה מותר ואיפה אסור לגעת מאנשים שאתה מכיר שניה וחצי. השותף לשעבר {שנקרא לו בילי?} קיצקץ, בילי, החליט שזה בסדר לצרוח "ואוו, איזה שריריי חזה" לתפוס אותם ואז לצבוט לי בפטמות. כשתפסתי לו במפרקים אחרי הנגיעה החצופה הזו שאותה עוד יכולתי להחליק הוא התקרב, נלחם בי עוד יותר ואז העיף לי סטירה. כל מי שמכיר אותי אפילו מעט יודע שאני וסטירות לחי לא מסתדרים. נ ק ו ד ה . עכשיו, כשמישהו {או מישהי for that matter} מעיף לי סטירה לרוב אני מחליק את זה מיד אחרי שאני מסביר למה לא מעיפים לי סטירות אבל הבן זונה הקטן הגזים. בקול חד, חזק וחלש הודעתי לו שיש לו פחות מחצי שעה לעוף מהדירה שלי, נכנסתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת. החרא הקטן עקב אחרי לחדר וניסה שוב ושוב להתנצל. זה, כמובן, לא עזר לו והודעתי לו שיעוף לי מהחדר ושהזמן שלו אוזל פה ויש לו המון דברים ומעט מאוד זמן להעביר אותם. ואז טרקתי לו את הדלת בפרצוף. כראוי לאפס כמוהו.
הנה משהו פשוט; אותי ל-א מטרידים מינית. הבן אדם האחרון שנגע לי בתחת בצורה הזו קיבל דלקת בגיד בגלל התפיסה המדוייקת שלי. האמת? גם השניים שלפניו... אני לא צעצוע מין, אני אדם. יצור חי ונושם עם מחשבות ורגשות משל עצמו. ואף אחד, אף אחד לא יקח את זה ממני. נ ק ו ד ה.
לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 11:48
