נמאס לי באופן רישמי.
די.
מספיק.
הגיע הזמנות לשנות פוזיציה.
להתבגר.
נמאס לי באופן טוטאלי מכל הדרמות, המשחקים, השטויות וחוסר הבגרות...
באמת, אני מבין את כל הרצון הזה לצומי, באמת שאני מבין. אבל די! זה כבר חולני, זה כבר מגעיל וזה כבר נמאס.
בגרות. שמעת על המילה? כי אם לא אני אסביר לך:
זה להתנהג לפי הגיל שלך, או יותר.
לא פחות.
גיל שש עבר, מלפני המון המון זמן. הצגות ומשחקים תן לאמא שלך, לא לי. כי לי נמאס.
נמאס לי מבכי, נמאס לי מהמלודרמה, נמאס לי מריפרוף העיניים והפרצופים המטומטמים שכל פעם שאני רואה בא לי פשוט להעיף לך ת'סטירה של החיים שלך. נמאס.
נ-מ-א-ס-!
עוד שבועיים עאלק! יודע מה? קפוץ לי, מהצוק הכי גבוה לגיא הכי נמוך! אם אתה רוצה לדבר איתי, אם אתה רוצה להיות חבר שלי, אם אתה רוצה את תשומת הלב שלי תתנהג בהתאם! ועכשיו. לא אחר כך!
תודה. שלום. להתראות.
לפני 18 שנים. 1 בינואר 2006 בשעה 19:34
