לפני 18 שנים. 27 בפברואר 2006 בשעה 22:19
אני מעסה את כף רגלו, מרגיע אותו, משתעשע מהעונג הצרוף על פרצופו.
מעסה בעדינות, כריות, אצבעות, עקב, כל כף הרגל. לאחר כמה דקות מכף רגל אחת אני עובר לשניה, שוב, אותו טיפול בדיוק, אותו פרצוף אך אינטנסיבי יותר.
עובד לשוק, הוא מחיל לגנוח, יותר ויותר אני שם לב איך הוא מתחנן מבפנים לבחוץ לעוד, חיוך זדוני מתפשט על הפנים שלי. הוא שלי, ובעוד חצי דקה הוא גם יזעק את זה.
לשרוט.
לנשוך.
להפליק.
לצבוט.
למשוך.
כל אלו תוך כדי נשיקות מקסימות וחמודות והתפתלות והתמסרות שלו, הוא יהיה עבד טוב, רק צריך לאמן אותו.
עונג וריחוף קליל.
והוא עוד חשב שהוא לא מסוגל להנות מכאב בכלל...
:)
