שלושה ילדים יושבים בגינה.
חולקים קציצות בשר וצ'ילי מתוק, יין אדום ספרדי ישן וטוב, ומנהלים שיחת נפש שקטה ורגועה...
פורצים חומות של חברה לא הוגנת, מורידים מסכות ומספרים הכל, במשך שעות ואז ביחד ב4 וחצי בלילה הולכים לישון במיטה אחת.
צעקות וצחוק וריבים על מקום כל כך קטן אבל בסוף, שינה ערבה ורגועה. אחר כך, בבוקר שניים מכינים ארוחת בוקר והאחר מסדר את החדר.
שוב צעקות וחיוכים, שוב מכות וצחוק, הבית כלו שורר שמחה ואהבה. אהבה שממלאת את הלב.
שלושה ילדים יושב בחצר.
שרים, צוחקים, שניים על הכיסאות ואחד על השולחן. ואז אימרה:"ואוו, כל כך כיף ליץ כיף שלא היה הרבה זמן וחסר לי". האחרים מסכימים מרגישים אותה הרגשה בדיוק. הרוח שורקת, עיניים כמעט דומעות, מתרגשו, מתענגות על עונג מרתק ומדהים.
סיגריות, מעשנים, מדברים על דברים של מה בכך אך ברור לכולם שזה מדבר לכולם לחלקים פנימיים שלהם, אותם חלקים לכולם, לכל אחד ואחד. ונושא השיחה בכלל לא קשור כי הוא מהווה רק סמל למה שמבפנים.
שלושה, שלושה, והדבר היחידי שמקשר בניהם הוא שתמיד אחד מילדים הללו היה אני.
אושר מציף אותי.
לפני 18 שנים. 21 במרץ 2006 בשעה 23:02