"נו, המבורגר! זה לא קומפורט?".
מבט עקום.
"יאללה, תזמין!".
הזמנו.
"מה קורה?".
"boy problems".
"מה הוא עשה?".
"עזוב".
"לא עוזב".
"תעזוב!".
"ישא, בחיאת ראבק, דבר איתי! אני החבר הכי טוב שלך! מה לעזאזל קורה?".
"הוא שיקר לי".
"במה?".
"נכון שהוא אמר שהוא לא רוצה שאני היום אליו? בגלל שהוא חושב שזה מוקדם?".
"נו?".
"אז אני חושב שהוא שיקר".
"בנוגע למה? מה? הוא בוגד?!".
"נראה לך?".
"טוב, הוא היה כבר חתוך... אז מה?".
"לא משנה".
צלצול טלפון.
זה החבר שלו והוא עונה, ויוצא לדבר רחוק ממני.
דאגה!
"הם מתחילים לריב בהיסטריה ואז הוא בורח, אני תופס אותו ואנחנו מתיישבים ליד המסעדה על הדשא, הוא מתחיל לבכות בהיסטריה, הוא מתפרק לי בין הידיים.
ישא {קיצור של ישראל} מתקשר אליו, הם מדברים שוב, הבחור רוצה לדבר איתי.
"הלו?".
"מה שלומך?".
אמממ לא משהו".
"למה?".
"כי החבר הכי טוב שלי בוכה בהיסטריה ומתפרק לי בין הידיים, אז אתה יודע".
"טוב, בכל אופן תגיד לו ששנינו נסערים, שנינו מטורפים כרגע ואני אדבר איתו מאוחר יותר".
"אוקיי, רק טיפ קטן להגיד אני שונא אותך ולהכניס בני אדם לרשימה השחורה זה לא טוב למערכות יחסים רומנטיוות".
"מה? שמעת את השיחה?!".
"לא, ישא סיפר לי, הוא החבר הכי טוב שלי".
"סבבה, תמחק את מה שאמרתי עכשיו, תגיד לו שזהו ושאני מאחל לו בהצלחה".
ניתוק.
"מה הוא אמר?".
"הוא אידיוט".
"מה הוא אמר?".
סיפרתי לו.
עוד שיחות טלפון שלא נענות ואז אני חוטף קריז.
"תקשיב לי טוב ישא, חכה! יופי תעזוב את הטלפון, מעולה... עכשיו תקשיב, וזה אומר בלי לדבר- סמס אותו שתדברו בערב וזהו.
הבחור שלו סומס.
גן העצמאות בירושלים.
הוא שוכב ובוכה.
"טוב אני ארגיע אותו, אם הוא רוצה או לא" אני חושב לעצמי.
"אתה תחכה לי פה?".
"כן".
אני אוסף ראשי לבנדר וחוזר אליו, אני מתחיל במעגל ומוציא את המילים הראשונות שעולות לי בראש.
זימנתי את ונוס וביחד עבדנו עליו, הרגענו אותו, ניחמנו אותו, נתנו לו הרגשה של ביטחון, איזנו אותו.
הורתי לו להחזיק בלבדר אחד, מבסיס הגבעול ושרפתי את הצמח שלוש פעמים.
פעם בגפרור אחד, פעם שניי גפרורים ובפעם בשלושה.
כשפתחתי את המעגל ראיתי שהדשא סימן את המעגל בעצמו, התרחקתי וראיתי לראשונה את המעגל שלי מבטא את עצמו בטבע.
נדהמתי, פעם ראשונה שזה קורה.
לפתע ישא תופס את ראשי ומוחץ אותו לחזה שלו, ממש ממש חזק, והתחיל להודות לי בטירוף אינטנסיבי אפילו יותר מהנורמל שלו.
אווץ' זה כאב.
שלושים דקות אחרי זה, כשהלכנו לשתות שוקו בארומה {כן, גם אני קפיטליסט לפעמים} הוא קיבל שלוש הודעות מהחבר- אני מתגעגע.. אני אוהב.. אני מצטער..
אני פאקינג גאון!!!!!!
כפרע עליי ועל היכולות השידוכיות שלי.
לפני 18 שנים. 28 במרץ 2006 בשעה 17:22