פעם כשהייתי עצוב הייתי כותב, לכן, הייתי כותב כל הזמן. ללא הפסקה ובאופן תמידי.
מאז השתנתי, הפסקתי לכאוב כל כך, מאסתי בעולם שכולו אפור ונוזל על גופי וליבי באיטיות הרסנית.
ולכן, הדרדרה כמות כתיבתי.
לאחר מכן, התחלתי לכתוב בגלל דברים אחרים, ליצור לשם היצירה, רק בשביל להמשיך להתקיים.
ואז יצרתי כי הייתי מאושר.
עכשיו, עכשיו זה יותר קשה, לאחרונה, מסתבר, עליי לחזור ולכתוב שוב את כאבי וכך אעשה מכיוון שכאב שכזה מחוייב לבעליו לצאת אל האור או שימוטט את בעליו ואני איני מוכן להתמוטט שוב.
הוראות לשיר:
נא לקרוא ואז לחזור בקריאה. כלומר, כאשר סיימת את השיר אנא התחל/י את השיר מסופו
לדוגמא:
1
2
3
4
היא קריאה רגיל כשכל מספר מהווה שורה
4
3
2
1
כך אמורה להתבצע הקיראה השניה.
שם השיר?
סוף, התחלה, ווייסוורסה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר
אינני רוצה בתקווה, אינני רוצה בכאב
אך מסתבר, שזה כל שאקבל
אומרים שכאב זה דבר מחיה
שנותן לך דרך להמשיך
ההנחה המתבקשת שכאב הוא כמו תקווה
עוטף אותך, שולט בך, מנחיל בך צעדיו
אינני רוצה בתקווה, אינני רוצה בכאב
אך מסתבר, שזה כל שאקבל
לעזוב? לברוח? איזה שטויות
הניתן לברוח מעצמך באמת?
התשובה היא לא רק
לדחות את הסף שיכה בך בעוצמתו
אינני רוצה בתקווה, אינני רוצה בכאב
אך מסתבר, שזה כל שאקבל
כבר ידעתי רבות, לא מספיק זה נכון
ואכן יש הרבה עוד ללמוד
אך מה אם אפסיק?
לא אשן לא אוכל, רק לנשום ולתפקד ככולם
אינני רוצה בתקווה, אינני רוצה בכאב
אך מסתבר, שזה כל שאקבל
סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר
לפני 17 שנים. 31 בינואר 2007 בשעה 13:10