well you're wrong, very much so
אני לא מה שאתה חושב, אני לא מי שאתה חושב ואתה יודע את זה.
כבר אמרת עלי שאני מיסתורי, אני מוציא הכל החוצה ובכל זאת מיסתורי
אולי זה משום שאני לא מוציא את האמת שלי? אני שקר אחד גדול ומפותח היטב.
לשקר זה נורא קל לי, אני מתאמן בזה כל החיים שלי מחוסר ברירה כמובן, אחרת איך הייתי שורד?
אני לובש את המסיכות הנדרשות והולך איתן עד הסוף, לא סתם קיבלתי מצויין בתאטרון
אני שחקן ותו לא. אני חי את הדמויות המשתנות שלי ומשתנה בהתאם לסביבה בה אני נמצא.
אהבה? אל תצחיק אותי, פגעו מי מספיק בכדי שלא אוהב אף אחד, אכפת לךי מאנשים מאוד, מאחדים יותר ומאחדים פחות אבל אני לא אוהב אף אחד, אפילו לא את עצמי, לא לגמרי.
הסתתרות? אולי. בעצם בטח, מהמציאות הזו, לא אמרו לך שאמפת'ים הם יצורים רגישים ברמות בלתי אנשויות בעליל? נפגעתי מספיק, הושפלתי, עוניתי, כאבתי וסבלתי מספיק, לא עוד לתת לכם אפשרות להיכנס לשם.
לכם? העולם. לשם? הלב שלי. לא קלטת? כנראה שבאמת אין לך מוח. זה כואב לך? חבל, תתמודד אני התמודדתי.
ועכשיו, כשאני כותב מול המחשב, מול השחור הגדול הזה שנקרא הלב שלי למישהו אכפת באמת? לא, למה? כי הם לא יכולים, למה? כי אין להם זכות, כי לאף אחד אין זכות או הכבוד או היכולת.
remember what the future self will say
you are more that you think you are
קרדנדו וידס
עכשיו שקט וככה צריך להיות
להתראות.
לפני 17 שנים. 1 בפברואר 2007 בשעה 23:28
