יומני נוטה

מעטים בטח זוכרים את הלילות חסרי השינה שלי (זה יותר מעשור לאחור),
תקופות בהן אי שקט, מצב בריאותי לא טוב שמביא לעצב בלתי נשלט - 
אבל מביא אותי לפה.

אז אני פה, כי הכל כואב, ואני כל כך עייפה, וכלום לא עובד,
החיים נעצרו, ואני מבדיקה לבדיקה, הפסקה מהעבודה, התרחקות מהחיים.

התרחקות מהחיים = הדברים ההזויים שעוברים בראש במהלך היום/לילה/כאבים,
האי-שפיות, מתיישבת פה טוב ונראית נורמלית לחלוטין.  נכון, אני לא ילדה פתיינית,
לא מסתובבת פה בעירום ולא מעלה תמונות... לא מפלרטטת, לא משתכשכת.

אבויף נוטי הפכה ונילה,
בשכל שלכם ונילה, בשכל שלי לא ממש, כן או לא, פה לא המרום, 
כמו שנאמר, באתי להשתשע ולא לשעשע.

תתגברו, לא מזיז לכם הרי בכלל. אני סתם עוד אחת, ועוד זקנה ועתיקה.

אז מה קורה פה באמת?!?

זה מה שגנר שאל, 

הוא כמובן שאל גם מה קורה מה? קורה פה משהו? יש משהו מעניין? ועוד ועוד ועוד....

מה אני באמת עושה פה...

משחררת

קחו את זה לא שתרצו.

משחררת מהחיים, משחררת מזוגיות, משחררת המהתקיעות, מהצביעות, מהיום יום, מהדיכאון, מהמצב לא מצב שהפך להיות החיים שלי כבר חצי עשור לפחות.

מהמירוץ של להשיג שם בעבודה, להיות בעבודה, להחשב בעבודה, לירוק דם בשביל שהעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר.

לעשות את זה תוך כדי חוליף וקושי, כשהגוף מתפרק, הזוגיות עוברת טלטלות קשות, החיים צוללים למטה ואני לא מוותרת.

בעצם אני וויתרתי על המון, וויתרתי על עצמי.

אני היום לא בטוחה מה באמת חשוב לי - 

מה מצופה מאיתנו באתור בני אדם

לימודים - (עברתי את הגיל - זה בולשיט - עבדתי כל השנית בלי תואר),

משפחה - (כן אני וגנר זוג ממוסד, חי בדירה + כלבתא - בלי ילדים).

זוגיות - נראה אותכם מגדירים זוגיות לאורך שנים, בלתי אפשרי היא משתנה, נסיבות החיים משתנות החיים קורים, ומה שהיה ברור מאליו לפני כמה שנים, בלנית ניתן ליישום כרגע, אבל עדיין יש כמיהה גדולה לפעם, למה שהיה, רק שאנחנו לא האנשים האלה ובפרקטיקה זה לא ממש עובד = אכזבה גדולה לכולם.

טיולים - אבהתי מדבר, אבהתי הרים, נחלים, שטפונות, חיות בור, טיסות לחו"ל, נופש בצימר/מלון - טכנית אני עוד אוהבת, אבל העבודה הוציאה לי את החשק, המצב הבריאותי הקשה, החיים הפכו דברים פשוטים לבלתי אפשריים.  ללכת לים - ברור שניהף אני שמה ביקיני ואני שם... באיזה עולם.

אז מה אני עושה פה?

מטיילת בנבכי הזיכרון שלי, לתקופוה שפחות כאב לי, ששיחררתי, שנהנתי מהאנדורפינים שהשתחררו לי מהכאב, מהסיטואציות, מהריגוש,

נזכרת בריגוש שעשה לי טוב (כי להודות באמת זה לא שהיה לי טוב אז, היה טוב לפרקים, התנתקתי מעצמי).

מה אני עושה פה לא ברור.

אולי זה ניסוי שלי עם עצמי, אולי אני אגלה, אולי זה רק רגעי,..

אז אחרי שהבעתי את דעתי על מצב הכלוב (כולה דעה של אנוכי),
הסתבר שזה נושא טעון.

אז הנה נושא פחות טעון,
גנר הוריד את כלבתא לטיול בחוץ ב-19:30 אתמול,
הנבלולה הקטנה החליטה להסתער על האוכל אחרי הטיול.

התוצאה - נוטי מטיילת עם הכלבתא בחוץ ב-4 בבוקר,
אחרי שהכלבתא נעמדה לנוטי על הראש,
נתנה לה כאפות עם הכפות וליקקה לה את הפנים עד שתשבר.

נשברה הנוטי וירדה עם הכלבתא לטיול ב- 4 בבוקר,
לפחות הרחוב שומם.
כלבתא עשתה 💩 די מהר.

שבנו הביתה, אבל אני כבר ערה,
אז מה עושים ב-5?
או:

• משקים את כל העציצים במרפסת.
• מכינים כוס תה.
  
• כותבים כמה מיילים לעבודה.
• מסדרים פאשלה ב-101 (נדיר - אבל קורה שגם אני שוכחת לצרף מסמך אחד מתוך 100)
• שמים פלייליסט.
• מתקנים דו"חות לעבודה (סוף חודש וזה).
• עוברים על הרשתות החברתיות.

הנה כבר 6!

אז מה אתם הספקתם בין 4 ל-6 בבוקר?
כבר ערים?

יאללה יום טוב!

לא ברור מה באמת גרם לי לחזור לבקר בכלוב,
לא ממש משעמם לי בחיים כרגע - ההפך.

אבל בכל זאת משהו גרם לי לבוא לראות מי חד, מה כותבים,
מה הולך בצ'אט וכו'.

אני באמת לא מחפשת כאן שום דבר,
גנר ואני נהיה 10 שנים יחד!! שזה הזוי בפני עצמו.
מערכת יחסים בדסמ"ית ככל שתהיה - כזוג שחי יום יום יחד 10 שנים
משנה את פניה לאורך השנים. החיים מציבים אתגרים וכמו כל דבר, זוגיות היא דינאמית.

אז ראיתי פה ניקים מוכרים,
ניקים חדשים,

השיחות בכללי קצת יותר מתות, גם האנרגיות של אנשים.

הבלוגים לצערי הפכו לגרועים הרבה יותר (אולי פספסתי משהו טוב, אבל עוד לא מצאתי)

השאלות שעולות הן אותן שאלות (מה שאומר שעדיין זה תחום לא ברור והרוב מחרטטים/מתנסים)

בקיצור אותו דבר - רק קצת יותר גרוע.

מעניין למה זה קורה?!

חירטוטי בוקר בע"מ

המון זמן שלא כתבתי לכם מילה,

אז הנה כמה מילים.

בעודי מתאוששת בבית (עובדת מרחוק בימים אלה - שזה קצת אבסורד במקצוע שלי),

אז בשעות הבוקר המוקדמות, יש לי זמן להציץ לכם.

מה גיליתי?

שקצת דועך פה בכלוב, אולי הקורונה גרמה לשינוי מהותי בקהילה,

לא שבשנים האחרונות ראינו איזו פעילות משמעותית, אבל עושה רושם שיותר שקט.

חלק מהשחקנים הותיקים עוד פה, כמה משוטטים חדשים, וכמה שסתם מציצים.

אז מה בעצם אתם עושים פה?

בצ'אט אין שיחות ודיונים (כן, אני קצת נוסטלגית לדיונים ולשיחות הערות שהיו פה לפני שנים).

אני מניחה שהוותיקים פחות נפגשים ופחות יוצאים למסיבות (אני ביניהם),

ומה עם החדשים? יש חיים?

ספרו לי וגלו לי!

אני רוצה בהזדמנות זאת, להודות לכל ההורים באשר הם,

אשר כל קיץ שולחים את ילדיהם לקייטנות וצהרונים,

נכון, אין לכם ממש אופציות אחרות (חוץ מקייטנת אמאבא ובאמת למי יש כח),

אז אני מקבלת אותם על של גווניהם, הטבעונים, הרגישים, האלרגים, האלה שרוצים את אמאבא, הביתה, משעמם לי, לא בא לי, אוף לי, די לי.

חם לי, חם להם, תישארו בבית !

סתם - צאו לטייל בטבע, יש נחלים, הם קשרירים ונעימים, רק תשאירו אחריכם נקי!

עוד חודש וחצי ואז חגים - יאללה (בקטנה)

קודם כל מסתבר שהפוסט האחרון היה במאי! (אז לא עבר נצח)

אז מה היה לי מאז? בעיקר עבודה עבודה עבודה.

חס וכרפס שאני אתלונן, יש אנשים שלא עובדים כבר המון זמן,

רק שאני עובדת עם ומול אנשים, כאלה שגרים בישראל, מכל המגזרים והגילאים.

וחבר'ה, זה מעייף מתיש, אנשים לא מחונכים, ובעלי חיים מתנהגים יותר טוב מרובם,

(טוב אני לא אכליל, יש כמה בע"ח משוגעים).

אה ובבית יש לי גנר וכלבתא, ועדיין לא סיימנו לסדר את הדירה ויש חדר בלגאן,

שגנר הפך לחדר עבודה מאז שהוא גילה שהוא יכול לעבוד מהבית - וזה אומר בלגאן מכופל ומשוכלל.

מה אין לי? זמן לגנר, זמן לסקס, זמן לנשום.

בקיצור לא השתנה כלום - בית משוגעים!

עקב המצב הבטחוני המאוד לא נעים,

מצאתי את עצמי פתאום בלי עבודה עד יעבור זעם.

עכשיו עולה השאלה:

האם לנוח?

לנסות לסדר את חדר הבלאגן שעוד עמוס בכל הארגזים שלא פרקנו,

(בהתחשב בזה שגנר לא ממש משתף פעולה ועובד משם כי זה גם המשרד...).

לנסות לגרום לגנר לסדר את הממ"ד מכל מה שלא אמור להיות בו ולסדר את ארון הכלים?!

או פשוט לוותר...

ומה עושים בשבועות?!

כי פתאום אני לא עובדת...

בתקווה שעד החופש שסגרתי לנו הכל יהיה שקט (וזה רק בסוף יוני).

אבל למען אלוהי הכלוב,

מזג האויר מוכן להתאפס על עצמו?!?

תודה!

חג אביב שמח!

שיהיה חג מוצלח לכולם,

מלא בהפתעות טובות.

ואם אתם יוצאים לטייל,

בחייאת קחו שקית זבל איתכם

ותשאירו את הטבע נקי.

יאללה פסח נוסף - מתחילים!