יומני נוטה

לחיים יש נטיה לחזור על עצמם, אנחנו כמו אוגרים שרצים בתוך גלגל חיים שלמים ולא מגיעים לשומקום.

גם הכלוב הוא כזה, האנשים משתנים, אבל השיחות אותן שיחות, ההכרזות אותן הכרזות, האגו המוגזם תמיד כאן.

מה עושים כשהכל כבר מוכר, כשנשארים לבד בלי כל הרעש והצלצולים מסביב.

כשהשיחות חוזרות על עצמן, המשחק חוזר על עצמו.

בלי קשר, מילים פוגעות, בעולם האמיתי, בכלוב, ביחסים הבינאישיים שלנו.

אומרים א' עושים ב' מדברים ג'.

אולי זה מאוחר מדי, אולי עכשיו זה הגבול שנחצה, אולי עכשיו נגמר לי באמת הכח למלחמה.

אזהרה - קיטש בהמשך

לפעמים החיים הם פשוט יותר מדי,
רוצים מאיתנו יותר מדי.

קשה להתקדם באיכות החיים, בלימודים, בעבודה, 
קשה לחסוך, למעשה בלתי אפשרי לחסוך.

החלום העצמאי לגמרי, המנותק מכל סיוע,
נראה רחוק מתמיד.

וגם אם מנסים להסתתר, להסתגר, להקים חומה,
תמיד ימצאו אותנו בסוף.

הרצינות התהומית הזאת, שבה חלקנו לוקחים את הפטישים והבדס"מ בחיינו,
כמו תחרות: מי הסדיסט/ית היותר מכאיב ומי הנשלט/ת הטובה ביותר, מי המזוכיסט/ית שמסוגל לספוג הכי הרבה.

כולם (בעיקר מהצד הנשלט) רצים מיד לכתוב בבלוג על גבורתם, כמה עמידים הם היו בסשן קשה במיוחד,
משתפים, משוויצים, אולי סתם פומביים בפלטפורמה שמאפשרת את זה.

הבדס"מ כבר מזמן הפך למיינסטרים, הרי תמיד היו אלה שבאו והלכו, ואלה שנמצאים פה בכלוב כבר מעל לעשור.

אנחנו (הכלוביסטים) מתלוננים כל הזמן; על איכות האנשים, חוסר העניין והשעמום, החזרות על אותם הדברים שוב ושוב,
ועדיין חוזרים לעוד מנה.

חלק חווים דרך אחרים את הפנטזיה, חלק בורחים אל הפנטזיה הלא ממומשת וכותבים אותה כאילו היא אמיתית,
חלק כבר מימשו וסתם התרגלו לאווירת הכלוב, חלק סתם חוזרים, אפילו הם לא יודעים למה.

הכלוב הוא סממן של הבדס"מ בחיינו, יוצא ונכנס אל חיינו בזמנים שונים ומשונים,
עליות ומורדות, בתוך זה, מחוץ לזה.

בשלב מסויים צריך לפתוח עיניים ולראות את המציאות,
להסתכל במראה ולהשלים עם מי ומה שאנחנו.

אבל למה לעשות את זה אם אפשר לבוא לכלוב ולהתחבא מאחורי מסכה,
לדמיין ולהצהיר בקול גדול על הניסיון והחוויות שלנו, גם אם הן בדימיון שלנו.

לא קלה היא דרכנו,

מלאה מהמורות, אבנים ומקלות.

מזג האויר סוער שם למעלה.

איפה היינו ואיפה היום.

לא כל יום ולא כל שבוע ואולי לא השנה.

אולי עדיף פולניה בחושך מסתם פולניה.

http://sharonwords.co.il/wp-content/uploads/2014/11/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9A-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-595x400.jpg

אחד שהחליט לא לוותר ולנסות שוב ושוב.

>> היי
יש מצב לעזרה קטנה?

<<< אתה לא זוכר את השיחה ממקודם?

>> זוכר
אבל זה משהו אחר עכשיו..

<<< אבל זה לא משנה לי עכשיו

>> מצאתי כאן מלכה עכשיו
רוצה שאגיע מתוקתק לסשן ניוש
מה לקנות ומאיפה?

<<< די.
באמת
די

>> מה כבר עשיתי
מה נסגר
טוב

<<< מספיק

>> מספיק עם מה?
את לא רצינית...

<<< שששש... די...

>> את לא רוצה לעזור?

<<< שששש

>> כן או לא?
פשוט תעני...

<<< די. מספיק. ששש

>> אבל אני חייב לקנות בשבילה משהו

<<< אז תשאל אותה מה היא רוצה ועזבני לנפשי בחייאת רבאק.

>> היא ביקשה שאני אפתיע אותה ואין לי מושג
טוב אם את לא רוצה לעזור לא נורא

<<< זה בסדר. הכל בסדר.

>> אז תעזרי לי?

<<< לא.

>> טוב

<<< אז טוב.

>> בא לך להמשיך לדבר, נכון?

<<< לא.

>> אל תשקרי
אני יודע שאת מתה עליי

<<< שששששש. די.

>> אהבתי את השיר ששמת בבלוג

<<< אתה עוד פה?!

וזה אחד שלא יודע מה הוא מחפש

>> מחפשת עבד ניקיון?

<<<< לא
אתה מחפש עבד נקיון?

>> חבל
אפשרי

<<<< סבבה, אז העבד הבא שפונה אלי אני מפנה אליך, סגור.

>> תודה

<<<< בכיף.

>> יש עוד הצעות מענינות?

<<<< לא. זה מה שדגנו היום, האיכות לא משהו, אני יודעת. מחר אולי יהיה משהו יותר טוב.

>> תביאי גם שטיחוני אמבטיה סמרטוטים מעסים

<<<< תנסה מחר, היום כבר סגרנו ת'בסטה.

>> אז אפשרי?

<<<< אתה יודע מה, בדיוק פנה אלי עבד ניקיון, להפנות אותו אליך??

הודעה מטעם המפרסמת -

אני לא עוסקת בשידוכים, נא להפנות את הבקשות למשרד אחר.

תודה.

יש לנו וויכוח קטן, אז הגנרטור החליט לבדוק במשאל כלוב מה אתם אומרים.

לפני 3 שנים הגנרטור החליט להעלים 3 מנהגים בסיסיים שלי: ללכת יחפה ללא נעלי בית, הוצאת לשון ואצבע משולשת.

מאז הוא עקב ורשם כל עבירת הוצאת לשון ואצבע משולשת שנמלטו, באו בכוונה, יצאו בהיסח דעת וסתם ככה.

לפעמים היה עונש מיידי, וכשזו לא היתה אופציה העבירות נרשמו ב"מחברת העבירות והעונשים (מקל וגזר)".

מאז חלפו 3 שנים (בעניין הנעלי בית כבר לא מתווכחים, אז זה יצא מהמשוואה),

אני טוענת שחל פה חוק התיישנות, אנחנו כבר זוג וותיק שחי יחדיו מעל 3 שנים.  אני בכל זאת אשה בוגרת ואם בא לי להוציא לשון או להראות אצבע משולשת, אני לא באמת צריכה אישור לזה.  משחק מלפני 3 שנים לא יכול להמשך נצח או בכל שעות היום והלילה,  אנחנו לא משחקים כל הזמן (במילים אחרות נמאס לי והגנרטור סתם מנסה להתריס).

הגנרטור טוען שקודם כל מדובר בעניין חינוכי, שליטה מנטלית בהסכמה, הסכם וכניעה כהיות נוטי נשלטת, שאין דבר כזה, חוק הוא חוק ולנצח אסור לי להוציא לשון ולהראות אצבע משולשת (שהרי הוא הקובע, יש הסכמה והוא האלוהים שלי - ראו תיאור בלוג למעלה).  כמו כן הייתה התגמשות ומותר לנוטי, עקב התנהגות טובה, להראות אצבע משולשת לנהגים על הכביש. והוא מאחל בהצלחה שיהיה לי עם זה.

אז מה אתם חושבים? מי צודק?

נוטי או הגנרטור

סמסו נוטי בתגובות על מנת לאפשר שפיות בבית הזה

סמסו גנרטור בתגובות על מנת לא לנהל מו"מ עם טרוריסטיות

איך אנחנו מודדים זמנים, מתי מתחילה או מסתיימת תקופה?

איך אנחנו קובעים מה היה קודם ולאן אנחנו הולכים?
זה בזמן האחרון שזה ככה? זה היה ככה לפני? יהיה ככה אחרי? מה עכשיו?
מה בדיוק היה קודם? ומתי היה קודם?
כשהכרנו? לפני שהכרנו? בחיים האחרים שהיו?
מתי הכל השתנה?
השתנה לטובה, לרעה?

כל היום רודפים אחרי השקל הבא, יוקר המחיה, מה שמכתיבה החברה שצריך להיות לך...

ואם אתה לא חלק מהעדר? נידונת לחיים קשים יותר רק בגלל שאני לא מסכים ללכת במסלול הרגיל?!

Fucking world is killing me slowly but steadily

מזל שאתה עוד אוהב אותי....

• כל הכתוב, הנכתב, הנאמר, המוחלט, המובן, הברור מאליו שבכלוב - מוטל בספק!
• אין לראות בכל ניק/שם/כינוי/פרופיל אדם אמיתי, זוהי פבריקציה (המצאה*) של אדם שמגלם דמות.
• בניגוד לנאמר בפסקה הקודמת, יש להתייחס בנימוס וכבוד בסיסי לאחר.
  בכל זאת מאחורי הפבריקציה עומד אדם, בן אנוש, עם או בלי מוסר, עם או בלי רגש,
  עם או בלי חוש הומור (מעוות או תקין).
• אין לראות במילה "כבוד" על כל הטיותיה ונגזרותיה, אמירה רצינית.
• יש לכבד פנטזיות של אדם אחר, אך מומלץ מאוד לא לטפח אותן.
• אין דבר כזה שאין דבר כזה ניק כפול.  
  כולנו הוכפלנו, החלפנו והמצאנו את עצמנו מחדש.
• אם אנחנו בעניין המצאות, אף אחד פה לא המציא שום דבר, מעולם.
• כל אחד בטוח שהוא מסובב את השני על האצבע הקטנה.  
  היחיד שמסובב פה משהו, הוא כלובי (aka אלוהי הכלוב).
• כשנמאס אז נמאס.
• אם חוזרים זה כי בא לנו.
• אם לא עניתי, זה כי לא מעניין אותי.
• צוחק מי שצוחק אחרון.
• מרפי הוא מרפי.
• אני סתם זורקת שטויות כי בא לי.
• מעניין לי את התחת.
• לבריאות ושיהיה לכם בהצלחה עם זה.