אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני נוטה

1. אל תעצבני את הגנרטור
2. אל תתחצפי אל הגנרטור
3. אל תתגרי במזל שלך

לא צלחת את מטלות 1 עד 3 - כתבי לבלוג!

כל הכינויים בבלוג זה הם אקראיים לחלוטין ואין להם שום קשר לאדם שעומד מאחורי מילותיו!
לפני 9 שנים. 4 ביולי 2015 בשעה 11:16

זה כבר עצוב: היי

Not Barbie{G}: היי

זה כבר עצוב: מה שלומך?

Not Barbie{G}: עייפה, עייפתי, עייפים

זה כבר עצוב: מה כבר עשית?

Not Barbie{G}: המון. מה אתה כבר עשית?

זה כבר עצוב: הבוקר טיול אופניים 30 ק"מ בשטח
עכשיו מנוחה

חם מידי

Not Barbie{G}: ישנת לפני?

זה כבר עצוב: חח קת
אגב, את דומה לבחורה בתמונה על הספה האדומה?

Not Barbie{G}: דומה? אני הבחורה בתמונה.

זה כבר עצוב: אוקיי
אהבתי

זה כבר עצוב: מהיכן את?

Not Barbie{G}: מפה

זה כבר עצוב: חח מהיכן את בארץ?

Not Barbie{G}: למה אתה מניח שלא הבנתי את השאלה?

זה כבר עצוב: אז תעני

Not Barbie{G}: עניתי. יש בעיה בהבנת הנקרא?

זה כבר עצוב: מה זה פה? ת"א,י-ם,יפה?
חיפה
ב"ש
?

Not Barbie{G}: פה מהכלוב.

זה כבר עצוב: בקיצור אפשר לדבר איתך בפון

Not Barbie{G}: נתקעת בתמונה אני מבינה, לא קראת את הפרופיל אפילו עוד 3 שורות.

זה כבר עצוב: קראתי
מה יש להבין
?

Not Barbie{G}: בוא תתקצר לי מה שכתוב שם. בשורה אחת.

זה כבר עצוב: ממי אם את פה זה אומר שאת מחפשת סשנים לא נכנסים לםפה לקרוא על מדע
אל תשחקי את התפוסה
חתיכת מפגרת אומללה

Not Barbie{G}: חבל, עשית טעות עכשיו אבל לבריאות. ובהצלחה (במילים אחרות, רחוק לא תגיע)

* נכון, אני האומללה. צודק הבחור!
   מה אני אגיד, לא, באמת! מה אני אגיד?! 
   אתם מסתדרים בחיים? מצליחים לקנות במכולת?
   אתם חופרים לעצמכם את הקבר. באמת.

לפני 9 שנים. 4 ביולי 2015 בשעה 2:39

דרושים/ות:

* שעות שינה - זה לא שחסר מהן, הן פשוט לא מנוצלות.  
   או שימצא פיתרון קסם ואני אשוב לישון כמו בן-אדם נורמטיבי, או שימסרו תמורת סכום נאה ושווה לכל נפש.

* כסף - כמה שעובדים בשבילו תמיד חסר ממנו, ולא, אין לי כסף מיותר למסור.

* בריאות - טוב זה כבר עניין מסובך, מחפשת להשיג מערכת חיבונית מחוסנת ואיתנה, כזו שלא תגרום לי להדבק מכל שיעול ואפצ'י שעובר בסביבה.

* סקס - לא חסר לי, מסופקת, מאושרת. לא מוסרת (זוג חולי מין סוטים, שחיים יחד ולא משתפים, קנאים - תמותו!).

* אהבה - יש ממנה והרבה, הלוואי ולא תיגמר לעולם!!!

http://www.saratmd.com/wp-content/uploads/2013/06/The-Search-for-Happiness-Part-I-C.jpg

*במילים אחרות, בוקר טוב, כי אני לא ישנה.

לפני 9 שנים. 3 ביולי 2015 בשעה 16:23

את תראי אותי פחות,
תתחילי להתרגל.
השעות ארוכות, ואני אגיע יותר ויותר מאוחר.

בחייאת עיוני שלי, עיניים, אם לא הייתי יודעת שזה למטרה טובה,
הייתי בטוחה שאתה בוגד.

אבל עוד לא התחלנו, התרגלתי שאנחנו יחד כל הזמן (גם אם חצי מהזמן זה דרך הטלפון),
הפנים שלך בכל פינה שאני מסתובבת אליה.

אבל מותק שלי, זה חשוב לשמור על כל מקורות המזון, 
חשוב לרעות בשדות זרים.

כן, גם אני לא תמיד אהיה פה בשבילך.

*בכל זאת יש לי גם גנרטור לטפל בו ;)

*פוסט זה הוא דואלי.

לפני 9 שנים. 3 ביולי 2015 בשעה 4:16

רובכם מכירים את סיפור הילד ההולנדי בן 8 שיוצא מהעיר אל צדו השני של סכר מקומי, כדי למסור עוגות לאיש עיוור. בדרכו חזרה לעיר מבחין הילד בפרצה זעירה בסכר דרכה החלו לזרום מים. הילד מבין כי המים עלולים לסחוף את הסכר ולהציף את העיר. בהבזק של רגע הוא מטפס על הסוללה וסותם בעזרת האצבע את הפרצה. הוא זועק לעזרה אך איש לא שומע והוא מבלה את הלילה הקר על הסכר. עם שחר מבחין אחד התושבים בילד וממהר להזעיק עזרה.

אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם עומדים על סיפו של מקום, בהרגשה שאתם מחזיקים הכל באוויר, והנה עוד שניה הכל נופל לכל הכיוונים וגל של מים ישטוף אותכם.  לכולנו יש את הימים האלה, לחלק יש שנים כאלה.

הרגשתי שאני עומדת עם האצבע תקועה בסכר בזמן האחרון, מחזיקה את הכל שלא יקרוס, פתאום הבנתי, שלא כל הסכר שלי, לא אני יכולה להחזיק אותו לבד, ואולי יהיה טוב לסכר אם לפעמים יתפרץ וישטוף הכל.

לא הלכתי רחוק כל כך כמובן, זה בלתי אפשרי לי, אני מאלה שמשחררות בקטנה.  אבל לפעמים, ויש לי מזל גדול, הגנרטור רואה אותי שם, עם האצבע תקועה בסכר, רועדת, עייפה. הוא בא ומחזיק לי את היד ונותן למים לשטוף אותנו, גם אם זה בקטנה.

אז את מוסר ההשכל הפוליטי של סיפור הילד ההולנדי אני אחסוך מכם (כי יש כזה), ורק אאחל לכם, שמדי פעם, יבוא איזה גנרטור, יחזיק לכם את היד ויתן למים לשטוף אותכם יחד.

 

שיהיה לכם סופ"ש מקסים.

לפני 9 שנים. 2 ביולי 2015 בשעה 4:16

מה אני אגיד לכם, חומם לי הלב, פעמיים.
זה התחיל מאיזו הקנטה, "תכתוב, מה כבר יקרא, אני מהמרת שיקראו מלא ויאהבו, מקסימום מאחסנים מהעולם".

אז הוא ישב וכתב, לא ידעת מה, לא שאלתי, לא הצקתי.
לכל אדם יש את ריטואל הכתיבה שלו. הוא ישב מרוכז, כתב, מחק, חיפש מוזות בדרך (ניסיתי לתת לו כמה אבל זה הסיח את דעתו מדי).

בסוף יצא לי סדיסט עם רגישות גבוהה, שאני מברכת על כל יום (כמעט) מאז שנפגשנו ככה והסתגרנו בחדר ל- 3 יום.

אז הוא חימם לי את הלב (ועוד כמה דברים).

ואתם חיממתם לי את הלב, בזה שלקחתם את הזמן לקרוא!
קראתם, אפילו לייקתם לו, שימחתם אותו, שימחתם אותי.

יום מופלא לכולכם!

 

לפני 9 שנים. 1 ביולי 2015 בשעה 4:35

פה כבר שנים: היי

Not Barbie{G}: בוקר

פה כבר שנים: בוקר טוב:;

Not Barbie{G}: אתה חוזר על עצמך על הבוקר?

פה כבר שנים: הוא מרשה לך מידי פעם להתעלל בסאבים?

Not Barbie{G}: זה לא מעניין אותי. צר לי. (אגב, הצצה מהירה בפרופיל שלי הייתה מונעת את השאלה מלכתחילה).

פה כבר שנים: ראיתי שעש בך נטיות סדיסטיות אז חשבתי

Not Barbie{G}: הבנת הנקרא זה דבר חשוב בחיים. גם הבנת הקונטקסט.

 

*או במילים אחרות - מה לא ברור?! מה לא עדכני מספיק? מה אתם חושבים לעצמכם???

לפני 9 שנים. 30 ביוני 2015 בשעה 17:50

לא תמיד יש על מה לכתוב,
אולי עדיף לא לכתוב.
תמיד אומרים שאם אין לך משהו טוב להגיד, אז עדיף לא לומר כלום.

אז היום, 

אני לא אומרת כלום.

 

*סתם יום עמוס ומעייף.
 אז שיהיה לכולם יום טוב יותר מחר!

 

לפני 9 שנים. 29 ביוני 2015 בשעה 13:45

ביום יום, רובנו מתרוצצים, עובדים קשה, מנסים לדחוף כמה שעות כושר אינונסיבי למען הגזרה במהלך השבוע, מבשלים, מנקים, מכבסים, מנסים לשלב בזה קצת מין ואהבה ועוד.

את חלקנו זה ממריץ, חיים על האנדרלין.

חלקנו פשוט קורסים בשלב מסויים לעייפות בלתי נדלית שנדמה שהיא לא תסתיים לעולם.
אנחנו רוצים מנוחה.
ספר טוב, מיטה נוחה, בהייה חסרת משמעות בטלוויזיה, איזה סרט, זמן מבוזבז ברשת.

אז זהו, אני הגעתי לקריסה, אני זקוקה למנוחה.

השאלה היא מה עושים כשלא מצליחים למצוא את המנוחה?!
כשכל מה שהזכרתי למעלה לא ממש מספק את המנוחה המיוחלת.
השינה לא נותנת מרץ, הספורט לא מרגיע, הבהייה המדיה החברתית היא בדיוק זה, אין בזה שום דבר שנותן מנוח.
אני אגלה לכם סוד, גם רוב החופשות לא ממש מרעננות ונותנות כוחות מחוזקים.

לפעמים זה ענין של זמן, פשוט עובר זמן והמצברים מתמלאים, כך או כך.

אז כרגע, החיים שלי עייפים.

תתעוררי כבר!

לפני 9 שנים. 28 ביוני 2015 בשעה 7:18

לפעמים אני פשוט לא יכולה שלא לתהות,

מה יש לכם?!

מה המרדף הזה אחרי פרטיו האישיים של אדם?

מה השיפוטיות הזו?

אנשים כל כך עסוקים בלנהל את העולם;
הם יודעים מה קורה אצל כל אחד בחייו האישיים, בהיבטוריה שלו, במצבו הנוכחי.
לפעמים סתם מתוך שעמום, משחקים בפריצה למחשבים, בהוצאת נתונים אישיים ממאגרים (לא חוקיים אגב),
מחפשים מידע, תמונות, כל מה שאפשר.

סתם לשם הכיף, כי אתם יכולים,
או מתוך איזה חוש מוסר מעוות שאומר לכם שאפשר להכנס לחייו של אדם.

כל אחד מאיתנו הרי טוב מהאחר, אנחנו יותר טובים, יותר מוסריים, יודעים יותר טוב,
החיים שלנו נפלאים, אנחנו נהדרים, יפים, חכמים, בריאים בגופנו ובנפשנו.

מעניין אם האנשים האלה חשבו פעם מה זה עושה לאדם שלשטחו האישי פלשו,
האם הוא לוקח את זה ללב, ברצינות, האם הוא חש מאויים, משנה את חייו בגלל הלצה מטומטמת.

משעשע אותכם, את אותם האנשים, חסרי הגבולות.

 

אז מה יש לכם?

למה כל פעם, הדברים האלה עולים מחדש?
תזכרו שכל מה שאתם עושים לאחר, ניתן לעשות גם לכם.
הכדור יכול להסתובב במהירות השיא, זה הרי משחק (בחייו של אדם),
לכל אדם יש שלדים בארון, יש מעשים שהוא מתחרט עליהם, שלא היה רוצה שידעו עליו.
כל אדם בוחר מי חבריו, ומי האנשים אותם הוא רוצה לחלוק את המידע האישי על חייו.

תפסיקו לבחוש בקלחת, להתריס, להגזים, לשחק בצורה פוגענית.

די כבר, כמה אפשר.

*ובהמשך לכך, העולם שלנו הפך לרשת מדיה חברתית, תחשבו מה אתם משחררים לאוויר העולם.
לא כולם חברים, ולא כולם נחמדים.

לפני 9 שנים. 26 ביוני 2015 בשעה 7:29

מכירים את זה, שהגוף שלכם מאותת לכם:

"אח שלי, תעשה טובה, אני צריך איזה חופש כזה טוב,
איזה חוף ים בתולי ושרות מלא, למלא אנרגיות, מסיבה טובה בלילה.
מלאאאאא שינה, טיפולי ספא. נו אתה יודע!?"

http://www.calcalist.co.il/PicServer2/20122005/257760/13_p.jpg

אז דרושה לי בדחיפות,

חופשה כזאת,שלושה ימים לפחות של שקט ופינוק.

על חשבון ברון נדיב ומודאג ממצבי האומלל.

לטיפולכם :)