יומני נוטה

לא, לא יצאתי לבלות באמצע הלילה,
אני סתם לא מצליחה להרדם, איזו דלקת שמציקה לא נותנת לי מנוח.
ודווקא היה זה יום נחמד, מפגש חברים שהעלו הפקה מדהימה בטבע,
תמיד רציתי להיות מאלה שיוצאות לטייל בטבע, חורשות את הארץ, מוכנות עם ציוד, גזיה ומצב רוח.
אבל אי שם בשנות ה 2000 המוקדמות זה אבד לי, דברים אחרים נכנסו לי לחיים, היה לי אז בן זוג שסלד מהטבע
(הוא סלד מדברים אחרים נוספים שגם הם נעלמו מחיי, וכך שקעתי בתפקיד עקאת הבית המשועממת שלא עושה כלום מלבד עבודה ובית).

אבל אחרי עשור של הדבר הזה שיניתי את חיי, היום אני עם הגנרטור, הוא צעיר ואנרגטי ואוהב לעשות דברים, הוא מושך אותי איתו והחזיר אותי אל בין החיים.
הדבר גרם לי נחת ועם הנחת באה עצלנות, שבה הדבקתי גם אותו, כי הסקס חשוב, מהנה וממלא, ועדיין זו לא פעילות גופנית,
אז התמלאו קצת עודפים.
כל פעם אני נכנסת לאמור ונלחמת בהם, מתגעגעת לשררים הארוכים שעבדתי עליהם 20 שנים, מנסה לחזור אליהם.
זה לא שאני נראית רע, בכלל לא. יש לי את היתרונות שלי, אני נוטפת סקס אפיל, אני לא טיפשה, משכילה בכמה נושאים, מסוגלת לנהל שיחות במגוון רחב של נושאים, אני מאורגנת, ואיך לאחרונה הגדירו את זה, יש לי יכולות מופלאות בארגון, עשייה והגעה לתוצאות (כשאני מתגייסת לעניין).

אבל דבר אחד אני לא, אני לא פוטוגנית, במציאות אני מרשימה הרבה יותר (וכן גנרטור מתוכח איתי על העניין הזה שוב ושוב),
ונכון שהטרנד כרגע הוא לקבל את עצמך כמו שאת, to embracre yourself, אבל לצערי, אני מתגעגעת לשרירים, לכח, לבטן השטוחה שאפשר להקפיץ עליה מטבע.

מפגש עם חברים גרם לי להרגיש שאני, זו בלי הילדים, קצת יותר מלאה מכל האמהות הצעירות (על אף שיש בינינו הפרש גילאים של כמעט עשורף אבל בכל זאת, אני מכירה כמה וכמה, בעלות ילדים, שמקפידות על האימונים ומתמכרות אליהם.  אולי בגלל ש- 20 שנים התעסקתי בעניין יש לי קצת אנטי לזה וקשה לי יותר מלאחרים, יש לי גם כמה מכשולים אחרים בדרך שאני מנסה להתמודד איתם, ובסוף אני אנצח את עצמי ואגיע למה שאני רוצה, כי אני פשוט חייבת. אין לי ברירה, זה בשבילי.

אני לא יודעת אם זו שוב העצבות שנפלה עלי, כשדברים מתקיפים אותי מימין ומשמאל, מקדימה ומאחור, וקשה כל פעם להכנס לעניין ואז להתקע בקיר חדש. אבל אין ספק שזה מייאש ומתסכל.

זה פוסט ארוך, חסר פואנטה בסופו של יום.
זה פוסט לא מחושב,לא מתוכנן, שבא מבפנים ולא אומר דבר.
אז אני מבלבלת, מסתורית, אני בונקר, קצת פולניה (טוב הרבה), קצת נודניקית מבפנים (אבל מכוונות טובות - וסליחה גנרטור אם הגזמתי היום).
אני מאבדת את עצמי לפעמים וחוזרת לחפש מי ומה אני.

אני פה, אני שם.
אני לא ממש בשום מקום.
איפה המוטיבציה שיש לי בלילה בערמות נעלמת לה בבוקר...

איפה אני?