יומני נוטה

לפעמים,

אני רוצה שתתנהג אלי כמו אל נסיכולה.

לא מלכה חס וחלילה (זה יבוא יחד עם יורשי העצר), בסה"כ נסיכולה.

אני רוצה שתפנק אותי, תאכיל אותי, תקלח אותי,

תבריש לי את השיער בעדינות, תעשה לי נעימים בצוואר ובגב,

תקנה לי מתנות קטנות (פרחים, תכשיט, וויסקי),

תחבק אותי ותנשק אותי ותסתכל עלי בהערצה/חרמנות.

שתפתיע אותי, עם בית נקי, עם ארוחה טעימה, עם שידרוג לבית, צעצוע חדש - אבל בהפתעה.

אני רוצה לנוח, לא לדעת, לא לראות, לא לדאוג, לא "רק" לעשות משהו קטן.

ולפעמים, הנסיכולה רוצה להיות שפחולה,

רוצה שתקשור אותה, שתרביץ בה תורה,

שתחנוק אותה, שתתלה אותה, תכאיב לה, תגמיר אותה,

שתגמיר אותה שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

עוד, עוד. עוד.. עוד.... עוד!

אבל תמיד, 

אני רוצה שתסתכל עלי כמו מהיום הראשון,

לא כאילו אני נסיכולה,

לא סאבית/נשלטת/שפחה.

שתדבר אלי כמו אל אישה,

שווה, טובה, מוערכת, מועדפת.

האישה שדואגת לך, שמפנקת אותך, שאוהבת אותך.

האישה שאם לא תתנהג אליה כמו שצריך,

She will peal your skin off when you sleep

מתה עליך!

עוד, כבר אמרתי?!@#?