כולנו פעם כאלה ופעם כאלה, זיקיות שנעות במהלך החיים, דינאמים, משתנים בהתאם למקום ולנסיבות אותן אנחנו מחפשים,
לפעמים, כשזה לא קורה, טנחנו סתם משעממים ומשועממים - חיים חסרי אתגרים הם חיים מבוזבזים? או אולי נוחים? או אולי יותר רגועים?
ימים ארוכים ולילות, בגשם, בקור, בשמש, בחום, עייפה ומותשת, לא זוכרת איך הגנרטור נראה - למדתי, כדי להגיע להיום (עזבו סגירת קצוות והשלמות ועוד בירוקרטיות ודברים מעצבנים).
לא שבזמן הזה לא היו דברים לעשות, היו, הם נעשו כמיטב היכולת האנושית, אבל לא בזאת עסקינן. הנקודה היא שנתתי והשקעתי חודשיים בהסמכה לדבר שבעצם כמו כל דבר חדש שאנחנו עושים (חדש-ישן), מתחילים מהתחלה במקום אחר, הוכשרנו, איצרו אותנו, הכשירו אותנו, השקיעו בנו ואז
זורקים אותנו למים - תסדרו לבד, תשחו.
הרבה פעמים גם מי שמתעניין בבדס"מ נזרק פנימה, אומרים לו תשחה, אבל פה, לא מציידים אותך בידע מקדים, לא מלמדים אותך, לא באמת משקיעים בך. הרוב עושים טעויות על טעויות, שלצערנו הם גם לא תמיד לומדים מהן.
אבל זה העולם היום, מי רוצה ללמוד, הכל מהר ועכשיו.
אז הלילה אני הולכת לחגוג את זה שזורקים אותי למים, ומחר אני חוזרת לרוטינה של להמשיך ללמוד (כי בסופו של דבר, כל החיים אנחנו לומדים, ומי יודע מתי אני אגיע למקום הנח שלי (במקרה שלי - אין נח, נח מת מזמן, כמו פייר).
אני רק מקווה שלא טעיתי וניתבתי את עצמי למקום הנכון, ואני רק מאחלת לעצמי שיהיה לי בו טוב.
חיים טובים ומאושרים - זה לא מה שכולנו רוצים??
למה הכנסתי את עצמי הפעם?!?!?!
