לפני 14 שנים. 18 בינואר 2010 בשעה 21:48
הוא מתיישב לידי על הספה בחדר האחורי ומניח את הראש על הכתף שלי.
"אני ממשיך מכוח האינרציה" הוא אומר לי, "כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין למה אני עדיין ממשיך לקוות".
"אני בטוח שיש סיבה" אני עונה לו,
הוא מחייך, "אולי אהבה ?"
"Overrated, ביוכימית היא לא שונה מאכילת כמות גדולה של שוקולד "
"תמיד אהבתי את הציטוט הזה" הוא לוחש לי באוזן ומשפיל מבט, "צטטן מתוק שכמותך" .
הוא מחליק עם השוט שלו על הרגל שלי לאורך הירך הפנימית עד המפשעה, אני מניח אצבע על היד שלו ועוצר אותה.
הוא מרים את הראש ומסתכל עלי, "כמו לאכול כמות גדולה של שוקולד אה ?"
אני מהנהן,
"נער אמיץ שכמוך" הוא לוחש, "כמה הייתי רוצה להכניס אותך לאזיקים שלי"
"אולי בגלגול הבא, כשנהיה שנינו חתולים" אני לוחש חזרה,
מחייך אליו,
קם ,
והולך.
