לפני כמה ימים פרסמתי פה פה פוסט ובוא ציטוט מהשיר "סוף עונת התפוזים" של מאיר אריאל,
עם הערה קטנה בסוף.
התגובות לא איחרו לבוא:
2 מיילים ששאלו אותי מי זו שירלי
ו-20 תגובות נאצה שלא ממש קשורות לפוסט אבל בשל העיתוי אני זוקף אותן לפרסום שלו.
אז מי זו שירלי ?
"שירלי" בשיר סוף עונת התפוזים היא מתנדבת בקיבוץ שאוטוטו עוזבת חזרה הביתה.
כמעט לכל בן קיבוץ הייתה חברה מתנדבת, זה סוג של מאסט, כמו להוציא רישיון לטרקטור ולדעת לעשות רוורס עם עגלה (ע"ע מבצע סבתא), לפרוץ לגנים בלילות בחיפוש אחרי אוכל ולהכניס חתול למכונה של הלחם (מקובל מאוד בקיבוצי הדרום).
"שירלי" שלי הגיע לקראת סוף המילניום הקודם מצוידת בדרכון סקנדינבי וחבר שנשאר בבית,
ואחרי 3 חודשי חיזור אינטנסיבים שהם פרק זמן אסטרונומי בכל הקשור למתנדבות, ממש בימים האחרונים של האלף השני, נפל סוף סוף האסימון.
"שירלי" לא הייתה פצצה בלונדינית סקנדינבית טיפוסית, אבל היתה לה נשמה טובה וחיוך מקסים וגם לציניקן כמוני בסוף התכונות האלה מחלחלות ללב.
אחרי כמה חודשים של רומן נחמד נפרדו דרכינו, אני טסתי לחו"ל והיא חזרה הביתה ללימודים.
לאט לאט הקשר דעך .
לפני כמה שבועות קיבלתי ממנה מייל שהיא מגיעה לארץ לכמה ימים לחתונה של חברים משותפים ושאלה אם נוכל להיפגש.
עניתי לה שבשמחה והזהרתי אותה שלא לבוא עם בגדים חמים כי הקיץ השנה החליט להתחרות בגיהנום.
ופתאום הבנתי שכמעט 7 שנים לא ראיתי אותה , בזיכרון האחרון שלי ממנה היא הייתה בת 20 שחשבה שהעולם הוא מקום אכזרי והתעקשה לעצור ליד כל הומלס ברחוב בשביל לתת לו כסף.
7 שנים הם הרבה זמן בשביל להשתנות מנטלית ופיזית, אבל קשה לי לדמיין אותה אחרת.
מאז "שירלי" היו לי מערכות יחסים ארוכות יותר וחזקות יותר,שהיו טובות והיו רעות לתפארת.
אבל תמיד יש מקום ליזכור את שירלי, שעל החוף כבר לא תשיר לי והשאירה לי רק צביטה קטנה של מיתרים דקים.
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 23:16
