יוצר החלומות

מאז המלחמה אני חש יותר בצורך לאינטימיות. 
משהו בי יותר רוצה לחלוק את התחושות ואת הרגשות שלי עם יישות נוספת. 
אבל מצד שני אני מרגיש שהרצון הזה בארץ מאוד יירד. 
כל החששות והבעיות שהיו לנו לפני התחילו יותר לתפוס את מקומם בחיים הנוכחים. 
אז כן, אני נכנס לאפליקציות, אני "חי" אבל אני לא באמת מרגיש ככה. 
הקושי הקיים הזה של לדבר עם הצד האחר מבלי שפיטה ולדון איתו על כל העולם עלה אבל מצד שני אני מרגיש שקשה יותר לעשות זאת. 
וכמובן שבלי אינטימיות אין בכלל מיניות שזה גם כל כך חסר. 
לאחרונה הציעו לי ללכת למסיבת חילופי זוגות וסווינגרס. 
אבל אני מרגיש שזה לא המקום בשבילי, ללכת כדי לשכב עם נשים שאין להן קשר איתי פשוט ירגיש ניצול שכבר חוויתי בעבר. 
זה מאוד זהה לצפייה בתוכן פורנוגרפי, כאילו אנשים באים לשם רק כדי לקיים יחסי מין. 
" אולי תכיר שם משהי" אחת מהידידות שלי אמרה לי. 
אולי, כן זה יכול להיות אבל אני לא בטוח שזה המקום בשבילי להכיר שם משהי עבור זוגיות להמשך. 
מצד שני, אני לא יודע להגיד האם זה לא יהיה. 
אולי אני אהנה מכך, אולי אהנה מכל הנשים שרואות את העבודה שאני נותן על הגוף שלי ורוצות שאקיים איתן. 
ומה יקרה אם לא ארצה לשכב איתן? ברור שאני לא חייב, אבל האם אצליח להגיד "לא" ולמנוע את אותו ניצול שעברתי בעבר? 
אני מסתבך כאן עם המחשבות, מחפש פתרונות איך למצוא לעצמי אינטימיות בצורה מהירה כאשר בפועל אני צריך את הדרך הבטוחה יותר לבסס אותה. 
לכולם מגיע אינטימיות אבל קשה לי להשיג אותה כאשר אני כבר לא זוכר מה היא. 
בתכלס? אני פשוט רוצה לדבר, על הכל. 
זה משעמם להיות לבד, במיוחד בתקופה הזו.