יוצר החלומות

בפוסט הזה אני רוצה לשתף אתכם במשטר הכושר שאני נמצא בו, וגם באתגרים שהוא מביא איתו. אבל לפני שנצלול לשגרה שלי, קצת רקע אישי:

אני לומד לתואר שני ומתגורר במעונות סטודנטים. החיים במעונות מביאים איתם דינמיקה מיוחדת - אתה מוקף באנשים מכל רקע אפשרי, מה שמוסיף גיוון ועניין ליומיום. זה מזכיר לי את השנים שלי בפלורנטין, אזור שידוע ברבגוניות ובאווירה הקהילתית שבו. למרות היתרונות של החיים במעונות, הלימודים לתואר השני הם לא פשוטים בכלל. אני משקיע המון זמן בלמידה, משתדל לשמור על ציונים גבוהים, ולעיתים מרגיש את הלחץ העצום של הרמה האקדמית הגבוהה. יש רגעים שבהם אני חושש לאבד שליטה, אבל אני מנסה לשמור על איזון.

ועכשיו, בואו נדבר על שגרת הכושר שלי:

• צעדים יומיים: אני מתאמץ לצעוד מעל 8,000 צעדים בכל יום, בלי יוצא מהכלל.
• שתייה: אני שותה רק מים, בלי משקאות מוגזים, מיצים או כל דבר אחר.
• תפריט: אני אוכל את אותו תפריט מדי יום, ללא סטיות או חריגות. הכול מתוכנן ומדוד.
• קרוספיט: אני מתאמן בקרוספיט שלוש עד ארבע פעמים בשבוע ומשקיע את כל כולי באימונים האינטנסיביים.
• ריצה: פעמיים בשבוע אני רץ למשך 40 דקות בקצב מתון (אזור דופק 2), כדי לשפר את הסיבולת.

אבל למרות כל ההשקעה הזאת, אני חייב להודות - אני לא מרגיש שאני בכושר.

זה אולי נשמע מוזר, אבל ההרגשה הזו עולה בי בכל פעם שאני מסיים אימון ורואה את החבר'ה שסיימו לפניי. רובם מתאמנים ותיקים, חלקם אפילו מתחרים בקרוספיט ברמה מקצועית, ואני לא יכול שלא להרגיש קצת רע. הם תותחים ותותחיות אמיתיים, אין ספק, אבל אני עדיין מוצא את עצמי נאבק להשיג את הרמה שלהם.

העניין נהיה אפילו יותר קשה כשאני רואה אותם מבצעים תרגילים מורכבים כמו קפיצות כפולות בחבל. יש כאלה שמצליחים לעשות 40 קפיצות כפולות בדקה, ואני? אני עדיין לא מצליח לסגור אפילו קפיצה כפולה אחת. זה מתסכל.

אל תבינו אותי לא נכון - אני משקיע. אני עובד, לומד לתואר שני ומנסה לתחזק שגרה של חיים בריאים, גם אם יש כאלה שיגידו שבלי אלכוהול ווויד זה לא בדיוק "לחיות". כמובן שאני לא עושה את זה כי אני לא מחפש להכניס חומרים שיכולים לעשות לי בעיות להגיע ליעד שלי בספורט. אבל האמת היא שאני פשוט שואף להשגיות. אולי זו אחת הסיבות שאני מרגיש ככה.

בסופו של יום, אני יודע שחשוב לי לשמור על איזון בין כל התחומים - כושר, לימודים, עבודה וחיים אישיים. אבל התחושה הזאת, שאני עדיין רחוק מהיעדים שלי, היא משהו שאני חייב לעבוד עליו, לא רק פיזית, אלא גם מנטלית.

מה אתם חושבים? איך מתמודדים עם תחושות כאלה? אשמח לשמוע את דעתכם.

אני שוקל 71 קילו. 
אוקיי אולי קצת יותר, אולי 73 כרגע. 
בערך 16.5 אחוז שומן אם להיות מגזים.
ומתחיל את תהליך החיטוב, שוב. 
הפעם אני מקווה לתוצאות יותר טובות בגוף.
ושאני אומר תוצאות יותר טובות אני אומר מקווה להגיע ל12 אחוז שומן עם מסת שריר גבוהה. 
וזה לא שאני חושש בלרדת באחוזי שומן, כבר הגעתי ל12 אחוז שומן עם 62 קילו, אבל לא היה הרבה שריר אז לא ראו את זה ממש. 
הפעם זה אחרת, הפעם אני מתחיל את התהליך באחוז שומן סביר ומנסה כמה שיותר לשמור עליו לאורך זמן. 
אני מודה שבא לי להוריד חולצה בסטודיו ולא להרגיש מעט אשמה בכך, מעט בושה במעשה. 
אני מודה שאני לא מרגיש הכי יפה, שכל עוד אני לא אסתכל ואראה במו עיני בצורה ברורה את הקוביות אני לא ארגיש הכי יפה. 
ברור לי שיופי זה בעיני המבתונן, אבל טוב, אני המתבונן. 
אז שוב דיאטה. 
לא שאני בוכה, אני במילא רגיל לאכול את אותם המוצרים, זה רק המינון שלהם מעט השתנה. 
החמיאו לי שיש לי רגלים מפותחות, קרוב לשחקן כדורגל. 
מעט מרגיש מוזר עם המחשבה הזו אבל לפחות זה מראה שאני משפר את המראה שלי. 
אולי אפילו אעשה לייזר ואוריד את השיער ברגלים בתקווה שזה ייתן לי מראה טוב יותר, אולי אפילו אלך לים לאחר שנים שלא הייתי!.
הייתי שמח להיות מהאילו שכל הזמן מצלמים את עצמם ומקבלים מחמאות, אבל זה קשה כאשר אתה לא אדם שאוהב תשומת לב. 
טוב נו, בנתיים אני זה שמשפר את המראה שלי, יורד ועולה במשקל כמו רצוני, מרגיש את המשקלים עולים יותר ויותר. 
מודה שזה כיף להיות ככה, בכושר.
ועם העבודה אפילו אגרום לחבר הדוגמן שלי לקנא. 

מאז המלחמה אני חש יותר בצורך לאינטימיות. 
משהו בי יותר רוצה לחלוק את התחושות ואת הרגשות שלי עם יישות נוספת. 
אבל מצד שני אני מרגיש שהרצון הזה בארץ מאוד יירד. 
כל החששות והבעיות שהיו לנו לפני התחילו יותר לתפוס את מקומם בחיים הנוכחים. 
אז כן, אני נכנס לאפליקציות, אני "חי" אבל אני לא באמת מרגיש ככה. 
הקושי הקיים הזה של לדבר עם הצד האחר מבלי שפיטה ולדון איתו על כל העולם עלה אבל מצד שני אני מרגיש שקשה יותר לעשות זאת. 
וכמובן שבלי אינטימיות אין בכלל מיניות שזה גם כל כך חסר. 
לאחרונה הציעו לי ללכת למסיבת חילופי זוגות וסווינגרס. 
אבל אני מרגיש שזה לא המקום בשבילי, ללכת כדי לשכב עם נשים שאין להן קשר איתי פשוט ירגיש ניצול שכבר חוויתי בעבר. 
זה מאוד זהה לצפייה בתוכן פורנוגרפי, כאילו אנשים באים לשם רק כדי לקיים יחסי מין. 
" אולי תכיר שם משהי" אחת מהידידות שלי אמרה לי. 
אולי, כן זה יכול להיות אבל אני לא בטוח שזה המקום בשבילי להכיר שם משהי עבור זוגיות להמשך. 
מצד שני, אני לא יודע להגיד האם זה לא יהיה. 
אולי אני אהנה מכך, אולי אהנה מכל הנשים שרואות את העבודה שאני נותן על הגוף שלי ורוצות שאקיים איתן. 
ומה יקרה אם לא ארצה לשכב איתן? ברור שאני לא חייב, אבל האם אצליח להגיד "לא" ולמנוע את אותו ניצול שעברתי בעבר? 
אני מסתבך כאן עם המחשבות, מחפש פתרונות איך למצוא לעצמי אינטימיות בצורה מהירה כאשר בפועל אני צריך את הדרך הבטוחה יותר לבסס אותה. 
לכולם מגיע אינטימיות אבל קשה לי להשיג אותה כאשר אני כבר לא זוכר מה היא. 
בתכלס? אני פשוט רוצה לדבר, על הכל. 
זה משעמם להיות לבד, במיוחד בתקופה הזו. 

אני אדם בוגר ואני אוהב אנימה. 
זה תמיד משעשע אותי העניין שהרבה אנשים מסתכלים על כך בתור תוכן ילדותי שאין בו מעבר להנות מגיל העשרה. 
אבל מפספסים המון תוכן טוב שמגיע אלינו מהאנימה ובכללי מסדרות מצוירות. 
חלק מהן כבר עברו המרה לסדרות חיות שאנחנו מכירים, חלק נשארו במסגרת הציור. 
וזה ממש תוכן טוב, תוכן שיכול לסחוף, לעניין ולתת מימדים שאנשים אחרים לא מכירים. 
אז שאני מנסה להסביר לרוב אנשים מנסים ישר להימנע מכך כדי להימנע מתוכן שלא מעניין אותם אז הם לא רוצים לבדוק אותו. 
אבל מידי פעם אני כן פוגש כאלה שכן, לא נפוץ כל כך אבל זה קורה. 
ואז זה כל כך כיף להשוות מידע ולדבר על סדרות וכו' 
אפילו מצאתי לאחרונה המון שאוהבים הנטאי! 
ומזה הנטאי? הנטאי זה אנימה עם תוכן פורנוגרפי. 
כן, יש דבר כזה, זה ציורים ארוטים שנועדו להוות פורנו מצויר. 
זה ללא ניצול מיני וזה מגיע בכל הצבעים, המינים והמגדרים. 
סרטים, קומיקסים ועוד, זה מגיע בכל הצורות ואני אפילו אגיד שיש לזה חנות בארץ!
אז בשל ההתעניינות החלטתי לפתוח ערוץ תוכן של זה בטלגרם כדי לתת את התוכן למי שרוצה לבדוק זאת שבא לו. 
האמת שהוא מכיל שם כבר התוכן תוכן, מסקובידו, לדרגון בול, להנטאי בכללי ועוד המון דברים מעניינים. 
אז הנה, אם משהי.ו רוצים להצטרף לערוץ מוזמנים לרשום ואשלח את הערוץ בפרטי (אני משתדל להיות בפיקוח כדי למנוע בעיות)

מי יודע, אולי עוד נפגש באיזה מסיבת סווינג בסגנון. 
ואם כן, אומר מראש שאני מחפש איזון מגדרי למסיבה הזו (והאמת בכללי, תמיד אשמח להגיע)
או שתמיד אפשר לדבר, לצורך קשר :)

הייתי רוצה לעלות לכאן תמונה שלי עירום עם בובה שלי מסתירה את האזורים החשובים. 
אבל זה במנוי, אז זה בפרטי :)

אז... היום הלכתי למטפל ברפואה סינית שלי בשל כאבים בצוואר, תפוס והקרנה וכו.

חשוב לי כל חודש ללכת למטפל כדי לתת לשרירים שלי עיסוי לטיפול כדי לשמור אותם בריאים ושלא יפצעו בכל אימוני היוגה, הפילאטיס ואימוני החדר כושר (מתי שמתאפשר),

קיצר עשיתי טווינא לשחרור ואחר כך עיסוי עם כוסות ואז בדיקה כלשהי לבדוק רעילים בגוף.

בקיצור, פירקו לי את הגב עם כוסות ומשטחי עיסוי, לצערי נראה שיש צורך לשנות מהר את הדיאטה כי הגוף מראה על חולשה.

אז החל ממחר אחזור לעשות מעקב אוכל כדי לאבחן מה הגורם לגוף להרגיש פחות טוב.

כנראה הגיע הזמן לשנות כמה הרגלי אכילה, נראה מה התוצאות.

לפחות עכשיו אני מחלים בצורה טובה יותר ולא צריך להפסיד שיעורים, רק מעט מנוחה.

וכמובן... הנה התמונה

אני קצת מסטול עכשוי, סיימתי את שני הפרקים של THE BOYS ואני מריץ מעט מחשבות על הרבה דברים שונים. 
קודם כל, רק חייב לציין שTHE BOYS עושה הרבה דברים מוגזמים מינית רק כדי להראות את המסר. 
אז וואלה, כל מי שרוצה לראות את סופרמן מזדיין (רק בהפקה טובה ולא מה שבייזר מייצרים) תעשו את זה.

אני חושב שמאוד הבנתי ונפתחתי לאחרונה גם בעניין הנפשי, מאוד מרגיש שאני מנסה לשחרר ממני לא מעט דברים. 
אני מכיר את הבעיות שלי, את הבעיות אמון שיש לי באנשים ואת הבעיות שיש לי בביטחון העצמי... 
אני מנסה לשחרר אותו, מנסה להוציא אותו ממני, את הבעיות האלה שהמחשבה הראשונה שלי היא איך האדם האחר ינסה לגרום לי רע ואיך אני אהרוס בטעות את מה שאני עושה.
או שלמען האמת איך אני יהרוס לעצמי בכוונה, אולי הפחד להרוס את זה... פחד לאכזב עוד משהו. 
פחד להרחיק עוד אדם, פחד לצאת מהנקודה הזו של "חיית המחמד" של משהי ולהתחיל להיות באמת בן הזוג שלה. 

אבל זה קשה כל כך, אני גרמתי לכל כך הרבה נזק, כל כך הרבה כאב, סבל וקושי.
גם בעצמי וגם באחרים... וזה גרם לי להרגיש כל כך הרבה... כאב, סבל וקושי.
זה המחשבה הזו שהפכה להיות סוג של איך אני יכול לגרום לכאב, סבל וקושי.
ואיך אני יכול להתמודד עם המחשבה הזו של איך אני יכול להתמודד עם כאב, סבל וקושי.

כי אני לא רוצה את זה, באמת. 
אני לא רוצה לחיות ככה, באמת.

אני רוצה להיות חופשי.
להיות מי שאני מבלי המגבלות והצלקות הנפשיות האלה. 
להרגיש אנטימיות, להרגיש שאני באנטימיות עם אדם אחר. 
שאני יכול לחבק, לנשק ולאהוב, לתת לעצמי להתמסר מבלי הפחד שהיא או אני נהרוס את זה.
שכיף לי עם מי שאני וכיף לי עם מי איתי. 

זה הייתה הכתיבה מסטלה שלי... 
אני חושב שעשיתי מחשבה הלילה. 

בצפירה עכשיו עמדתי באיזה רחוב קטן בפלונטין ולידי עבר רכב דיי במהירות עם מוזיקה. 
יכולתי לזהות שיחה ומוזיקה של מוצע ערבי, לא התייחסתי לכך, זכותם לעשות זאת, למען האמת אני גם הבנתי למה הם עושים זאת וזה לא מכוונה רעה. 
לאחר מכאן אמרתי על כך בקבוצת וואצפ כלשהי שאני נמצא בא ואחד האנשים אמר שהוא לא יתפלא אם תושבים יהודים בפלורנטין לא יעמדו בצפירה. 
זה העלאה בי גיחוך, גיחוך שיש עדיין אנשים עם חשיבה כזו סטיגמטית, כמובן שהוא לא רק טוען שתושבי פלורנטין הם וואנביז וכו' 
הוא גם טוען שכולם עומדים בצפירה בשדרות, אבל בפלורנטין? לא. 
זה מגוחך, אין שום הבדל בין יהודי ליהודי, אין גם הבדל בין גזע, מין וכו' זה רק מה שאנחנו בוחרים להסתכל בתור ההבדל בין אחד לאחר. 
זה מגוחך לראות את דעתו אלו ב2022 כאילו לא עברנו כל כך הרבה וזה כל כך ברור כמה הדעות האלו לא נכונות. 
מה אגיד, גיחכתי כי אני כבר כל כך לא מצפה כלום מהאנושות מלבד שהיא תדע להיות יותר מגוחכת בכל יום יותר ויותר. 
אין הבדל בין תושבי ישראל, ההבדל היחיד הוא מה שאנחנו מציירים לעצמנו בראש שהוא כזה. 

"אני שונאת אותך" היא אמרה בעודה מחטה את פצעיה ביום של אחרי.
"למה הסכמתי לזה? אני לא הייתי מוכנה לכל כך הרבה" מלמלה לכיווני בעודי מוודא שלא ספגה שום נזק תמידי. "את בסדר, רק תדאגי לחטא את הפצעים כל כמה שעות כדי למנוע זיהום".

-        יממה קודם לכן –

"אז תגיד, זה נכון השמועות על התחביב המוזר שלך?" היא אמרה בעודה אוכלת את הפסטה שהכנתי. "יש לי הרבה תחביבים מוזרים, בואי תגידי לי מה שמעת ואומר אם מדובר באמת" השבתי בעודי מנסה להביט בצלחת ולהימנע מיצירת קשר עין.
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת" מלמלה, "לא אני לא" השבתי, "התחביב שלך לענות אנשים" אמרה בתוקפנות "זה לא תחביב, זה היה משהו שעשיתי עבור כסף ואני לא גאה בכך" אמרתי בעודי מנסה להתחמק במבטי מופתע מעט לשמוע שאלה זו.
"זה היה תקופה קשה עבורי, עשיתי את זה כי הייתי חייב, לא היה לי ברירה" המשכתי.
"אני יודעת, רואים אלייך שאתה אדם טוב שפשוט עבר דברים קשים, מה שמעניין אותי זה למה אתה? למה אתה הייתה זה שצריך לגרום לצעקות ולנזק? אתה לא נראה כמו אחד שמסוגל לזה."
היא ניסתה לצוד את המבט שלי. "אני לא רוצה לדבר על כך" אמרתי בעודי מתחיל לפנות את השולחן. "אבל אני רוצה, אני רוצה שתגיד לי את זה, אני רוצה שתעשה לי את זה." התגרתה בי.
"תעשה לי את זה? תגידי את נורמלית?" השבתי "אני לא נורמלית, אבל גם אתה לא, אתה פשוט אדם שנראה נורמלי" צחקקה ונשענה לאחור, "אתה לא מסוגל לפגוע בזבוב".
"זה נכון, זה באמת קשה לי לפגוע באדם אחר כי ראיתי כל כך הרבה סבל ויצרתי כל כך הרבה ממנו עד שהחלטתי להדחיק את זה ממני" גמגמתי.
"אז אין לך את הביצים לעשות את זה הא? זה נכון מה שאומרים שעם הגיל מתרככים" אמרה וצחקה. "אני לא התרככתי, אני פשוט החלטתי שאני לא רוצה את העולם הזה יותר" אמרתי מעט בכעס על הזלזול אשר היא אמרה לי.
היא נשענה על השולחן מפקסת את המבט בי "למה? מה מפריע לך לעשות את זה? הראי אתה רגיל לקולות, למראות, לריחות".
"זה לא יוצא לי מהראש, אותם אנשים אשר עשיתי מה שעשיתי רק כדי להוציא מהם מה שרציתי"
"אז תוציא ממני את מה שאתה רוצה" אמרה ותפסה את תשומת הלב שלי "למה הכוונה?".
"אתה רוצה להיות מי שיקבע את שמו של הילדה או הילדה נכון? תוכיח שאתה מסוגל להוציא את זה ממני, את אפשרות הבחירה שלי" אמרה ולגמה מכוס היין. "את לא רצינית, למה שארצה לקבל את הזכות המוחלטת הזו בדרך כזו? זה נכון שאני רוצה לקבוע, אבל יש גבול".
"אתה לא צריך להגזים, כאילו... לא ממש, אני לא רוצה להיות נכה אני פשוט רוצה לראות אותך מנסה להוציא ממני את זה בכוח או שאולי אני אצליח לשבור אותך ואת הרצון שלך להוציא את זה ממני". "תמשיכי..." אמרתי תוך כדי שאני מביט לה בעיניים. "אם אתה מצליח לגרום לי להגיד חדל, אז אתה זה שקובע את השם, אם אני מצליחה לשרוד את העינויים שלך ואתה מפסיק או אומר חדלי אז אני זו שקובעת" אמרה בעודה מחייכת חיוך נבזי. "רק אתה יודע, אל תשאיר אותי נכה וכזה".
"אוקי... אני מוכן לזה, אבל את צריכה להבטיח לי שזה יהיה חד פעמי".
"אתה יודע שאני לא יכולה להבטיח את זה, אבל היי, אולי אתה תעשה לי כל כך הרבה סבל שזה יגרום לי לא לעשות את זה יותר" המשיכה לצחוק.
"אני מקווה שאת יודעת שאני אוהב אותך, אבל מעכשיו את הולכת לראות אדם אחר לגמרי".
אמרתי זאת בעודי מתקרב ומסתכל עלייה וסוגר את הדלת מאחוריי.

תמיד הייתי אדם שאוהב לקרוא, אוהב לצאת להרפתקה בעולם הספרים והקומיקס.
אוהב להכיר יקומים וגלקסיות אחרות, סיטואציות שונות.
אם הזמן התחלתי גם לקרוא יותר ויותר ספרות בוגרת אשר כוללת בחלקה עם תוכן ארוטי.
תמיד חשבתי לעצמי איך זה יראה אצלי, מה אני אוהב ומה לא אם הייתי דמות מסוג כזה.
במהלך השנים עם “התפתחות המיניות” יצא לי לנהל שיחות עם נשים רבות ברחבי הרשת.
יצא לי להכיר ולהימשך לבחורות ורצון לקיים איתם יחסי מין רק בשל החיבור בנינו.
הדבר גרם לי לא מעט לקיים סקסטינג.
השימוש בשפה מסוימת ופעולות מסוימת לצורך יצירת אותו פעולה מינית ממש משך אותי.
זה היה מאפשר לי להכיר את הבחורה יותר, להבין מה היא אוהבת, האם היא אוהבת תנוחה מסוימת, האם היא אוהבת שפה שונה, איך היא אוהבת לאונן, האם היא נהנת מתמונות או בכלל מכתיבה ארוטית?
זה מעט הדהים אותי, החיבור שאפשר ליצור רק מלקרוא כיצד אדם אחר כותב ומדבר כאשר הוא פתוח לגמרי ופועל בצורה אנונימית לחלוטין.
אם הזמן נהייתי יותר ויותר טוב בכך ומנסה לאתגר את עצמי ליצור חוויות שונות בעולם וירטואלי תוך כדי שיח עם הצד האחר.
סוג של כתיבה משולבת לצורך הגעה לאורגזמה.
כן, היו סצנות שאני פחות שמח מהם, סצנות שבדיעבד אני מסתכל ומבין שלא היה כאן ממש הבנה רגשית, היה כאן סתם “פורקן” שלא באמת היה שווה את זה.
אבל כאשר הבחורה רצתה להיפתח ודיברה ללא מעצורים זה היה כל כך מעניין לקרוא וללמוד, לנסות להבין כדי לדעת ולגעת.
בעולם אפור כמו שלנו זה הרגיש לי כמו פתח בריחה והנאה כמו בספר, לברוח לעולם אחר לרגע לצורך הגעה לאורגזמה וסיפוק הדדי, עניין של קיום שיח וחיבור אחר.
אני חייב להגיד, אם יש משהו שגרם לי ללמוד יותר על נשים זה הדבר אשר גרם זאת.
להבין איך לגשת לבחורה, איך לזהות ולהבין מה היא רוצה מבלי שהיא ממש תצטרך להגיד.
איך פשוט לקבל את האחר על כל צדדיו.

כל אדם הוא ספר.
אני נהנה להיות כאן כדי לגרום לספר שלה להיות יותר ארוטי.

אם יש כאן נשים שמעוניינות לחוות זאת הן יותר ממוזמנות לשלוח הודעה.
אשמח תמיד לדבר ולהכיר 

הרבה זמן לא הייתי כאן. 
במהלך הזמן הזה גדלתי מאוד נפשית ופיזית. 
הצלחתי להוריד את אחוז השומן שלי ולעלות במסת המשקל, אני עדיין עובד על זה ומקווה להמשך תוצאות טובות. 
אבל יתרה מזאת, גליתי את הפילאטיס והיוגה כבר מעל לשנה. 

אני מתאמן כרגע לפחות ארבע פעמים בשבוע בפילאטיס, עוד פעם לפחות ביוגה. 
זה כל כך כיף, פתאום אתה נמצא במקום שהמטרה שלו היא פוקס, כושר, תנועה. 
אתה נמצא במקום שנועד להיות כאן בשבילך ומדריך אותך לזה. 

אני מאוד מתחבר לזה, לתנועה ולשקט המסוים, אני אוהב לעצום עיניים ולהיכנס לתוך התנועה והשרירים, להרגיש את הגוף ולדעת מה מתאים לו ומה פחות. 
כן, אני נמצא בסטודיו שהוא מדהים מבחינת הנשים אשר מתאמנות איתי,
אבל אישית אני לא עושה שום "צעד" כדי להתחיל איתן כי אני מאמין שהן מגיעות לשם עבור עצמן, או ככה אני לפחות משכנע את עצמי. 

האמת היא שאיבדתי את כל הרבה ביטחון שבי. 
ביטחון שגם ככה לא היה חזק כי כל הזמן אמרו לי לא, שאני רע, שאני לא אדם טוב. 
שהמעשים שעשיתי בחיי הן מעשיים של אדם שפוגע בקרובים לו. 

לפני שבוע החלטתי לגלח את עצמי גופנית. 
הורדתי את השיער מהחזה, בטן ופלג גוף תחתון. 
הרגשתי בפעם הראשונה יותר... חשוף, יותר חופשי כי אין משהו שמסתיר את איבר המין שלי, את עצמי. 
הבטתי על עצמי, על מה שהפכתי להיות, על הגוף שגדל והפך לשרירי יותר, על איבר המין שהיה חשוף ולא מאחורי פלומת שיער. 

הרגשתי טוב יותר עם עצמי. 
הרגשתי שאני יותר מרשה לעצמי להיות מי שאני, גם אם זה לא הדבר שתכננתי להיות. 
אני הרגשתי שאני יותר מקבל את מי שאני.

הרגשתי שבא לי ליצור אנטימיות עם המין האחר, להרגיש מזה באמת מין, לא רק מהספרים/סרטים/תרגולים וכו' 
לא רק מהמחקרים, לא רק ללמוד, גם לעשות. 

להבין מה יותר נוח ומה פחות, איפה אני עומד מבחינת גבולות ואיפה אני רוצה יותר לחקור.

הרגשתי את זה, הרגשתי את הרצון להיות עירום מול אדם אחר ולדחוף את עצמי מעבר לגבולות היכולת שלי. 

למען האמת כל השאלות האלה בילבלו אותי, המון שאלות והמון מידע, אבל אני כן מרגיש עכשיו שאני יודע על עצמי יותר ויודע יותר מה אני רוצה. 

אם קראת את הודעה זו עד לפה, סימן שיש משהו שכן גם לעניין שלך בי. 
אשמח אשמח לשאול, להכיר, לחקור. 
בעיקר אשמח לדבר, כי כרגע אני מרגיש שאני צריך את זה.