כן, זה עוד פוסט כיפור. האמת? הכיפור הזה עבר במצב שאני רק חיכיתי שהוא יסתיים.
כפי שאמרתי בפוסט הקודם, לא תקשרתי עם העולם החיצון ממש רק כדי לנוח. אבל אתם מכירים את זה - הרצון לנתק מתנגש עם הצורך לדעת מה קורה. אז כמובן שברגע שהסתיים, קפצתי ישר לבדוק - האם יש חדש? מה היה עם המשט? האם יש הסכם?
המצב הפוליטי
אני הולך להגיד כאן את מה שאני חושב. לא אומר שאני צודק, לא אומר שזו האמת המוחלטת - זו פשוט הקריאה שלי למצב מהזווית שבה אני רואה את הדברים.
אנחנו צריכים להבין משהו חשוב. נתניהו רוצה כרגע הסכם. זה ייראה טוב לו לסיים את זה לפני ה-7 באוקטובר - הוא לא רוצה שיגיע התאריך הזה ויתחילו שוב כל ההפגנות וכל הבלאגן המדיני על נושא החטופים. הוא רוצה לרצות את תמיכת טראמפ ולאפשר לטראמפ לצאת התותח מול העולם, כשבפועל נתניהו הוא זה ששולט בחוטים מאחורי הקלעים.
2026 היא שנת בחירות. אומנם קיימים תסריטים שבהם המצב ישתנה, אבל בואו נלך על המצב הנוכחי - בחירות בזמן מלחמה. הגוש של נתניהו מאוד מאבד כוחות לאור כל מה שעברנו כולנו. גוש חדש סביב בנט כנראה יקבל את התמיכה.
נתניהו לא רוצה את זה. הוא רוצה לצאת לבחירות במצב שהוא בא ואומר: "אין יותר איום מעזה, אני הייתי כאן ודאגתי שזה ייגמר. אין יותר איום איראני ואין יותר איום חיזבאללה. אתם צריכים אותי בשלטון כי הבטחתי שאתן לכם את הניצחון המוחלט - וקיימתי את זה."
קריאה והתבוננות
אז בזמן שהעולם בחוץ המשיך להסתובב, אני ישבתי עם ערימת ספרים וקומיקס. כל הכיפור קראתי - מקומיקס על מלחמת העולם השנייה, לספר של האנובמבר, למנגה שקשורה להפצצה על הירושימה. זה מצב קצת מוזר עבורי - להיות מנותק מכל מה שהולך, ובכל זאת לקרוא על כל מה שהלך. זה גרם לי לתהות באיזה שלב אנחנו כרגע.
הגוף והנפש
כל המתח הזה, כל הסטרס - זה לא נשאר רק בראש. הגוף שלי שילם את המחיר.
ביום ראשון אני סוף סוף הולך לטיפול - 90 דקות של עיסוי ספורטיבי, בתקווה שזה ישחרר לי את הגוף קצת. הוא כל כך לחוץ עם כל הסטרס. אני מוצא את עצמי כל פעם זז במהלך השינה שוב ושוב, רק כדי לישון בצורה שקטה בלי כאב.
לפעמים כל המצב הזה גורם לי לחשוב - למה אני לא מעשן וויד? לפחות הייתי שקט למשך קצת זמן. כן, ברור לי שזה בעייתי כשאתה נמצא במעונות, אבל עדיין...
אבל אז אני זוכר: כל יום שעובר ואני לא מעשן - זה עוד יום שאני יכול להגיד שאני לא מעשן. אלכוהול? מבחינתי סיימתי עם הדבר הזה. וויד? אני פשוט לא רוצה את כל ההתעסקות. פלוס, אני לא רוצה להכניס לריאות עשן כשאני מקפיד כל כך לעבוד ולשפר את היכולת הגופנית שלי.
אז זה היה הכיפור שלי - איפשהו בין הרצון לנתק לבין הצורך להבין, בין קריאה על מלחמות עבר לבין חיים בתוך מלחמה בהווה. שחררתי את המחשבות, ועכשיו חוזר למציאות.
מוזמנים לדבר איתי - אני תמיד שמח לעשות את זה.