לא הייתי כאן זמן מה. לא עדכנתי, לא נכנסתי. אפשר לתרץ את זה בחוסר זמן, אבל האמת היא שזה עניין של סדרי עדיפויות. עכשיו החלטתי לעצור ולכתוב.
ביום ראשון מתחיל פרק חדש: מעבר לתחום המדיני. קו ירושלים - תל אביב יהפוך לשגרה. ביום ראשון אאסוף את חפציי מהמשרד הישן ואמשיך הלאה. לא בטוח שאטרח לעשות שיחת סיכום עם המנהל האחראי, אבל כן אפרד מהסגנית שהצטרפה לאחרונה. היא הוכיחה לי שעם ניהול נכון ומכבדים, העבודה יכולה להיות מספקת. הערכתי אותה על כך ואמרתי לה את זה. לגבי המנהל שלי? לא חסכתי בביקורת על הדרישות שלו. מגיע לו, ומגיע למערכת, שהדברים יהיו על השולחן.
הלימודים מתקדמים, אם כי לא בקצב האידיאלי. היעדר מנחה לתזה עדיין מעיב עלי. אני מתנהל בתוך המערכת בצורה טובה, אבל המחשבה לסיים את התואר ללא תזה קשה לי. זה מרגיש כמו פוטנציאל מבוזבז, ואני מקווה למצוא פתרון בקרוב.
בגוף, השינוי ניכר. המשקל הבוקר הצביע על 69.6 ק"ג - ירידה של 6 קילו בחודשיים. הורדתי כ-4 קילו שומן ו-4 אחוזי שומן (לצד ירידה קלה במסת שריר). יש לי סוף סוף תפריט עשיר, ולכבוד התוצאות קניתי לעצמי "נינג'ה קרמי". מגיע לי.
ככה נראית היציבות שלי: קורא מנגות, לומד, קורע את עצמי באימונים בעצימות גבוהה, ואפילו מתחיל פרויקט עם העירייה. אני פרודוקטיבי כל עוד הקרקע יציבה. ועם זאת, השדים הישנים עדיין שם. הפחד להתחיל עם נשים, ליזום שיחה או לחשוף רגש עדיין משתק. הפלאשבקים חוזרים, תוקפים, ואני מנסה להילחם בהם אך לא מצליח לבד.
אני מבין שאני צריך טיפול.
אני תמיד אשמח לדבר, זה כיף לדבר.