נחתתי ישר לתוך המלחמה. חזרתי לפני כמה ימים מחופשה, והמעבר הזה הוא פשוט הזיה. והקטע הכי דפוק? שידעתי שזה יקרה. לא, אני לא חושף פה איזה סוד מדינה או מודיעין רגיש, פשוט הייתה לי תחושת בטן כל כך מדויקת לגבי התזמון, שזה כמעט מצחיק. אז כשאנשים שואלים "למה לא נשארת שם פשוט כדי להימנע מזה?", התשובה היא שזה לא כזה פשוט. מעבר לזה שרציתי לחזור, כולנו יודעים שלגרור חופשה בסיטואציה כזאת זה בור כלכלי שאין לו תחתית, ולא באמת הייתה לי ברירה.
אבל מאז שחזרתי, משהו קרה. בגלל המלחמה, בגלל הלחץ המטורף הזה שיושב על כולנו ובגלל שכל התוכניות שלי פשוט התאדו, מצאתי את עצמי מאונן המון. ברמה שזה הפתיע אותי. אני בדרך כלל לא שם - אני לא בן אדם של הרגלים כפויים או תלות, וביום-יום זה קורה אולי פעם בשבוע, גג.
ההיגיון שלי מבין את זה לגמרי: החרדה גבוהה, הגוף דרוך, ושפיכה היא הדרך הכי זמינה של המערכת להוריד לחץ דם ולהירגע לאיזה רגע. סוג של פורקן פיזי הכרחי. אבל עם כל הכבוד לפורקן, חסר לי הדבר האמיתי. סקס הוא לא ממש אופציה כרגע כשאני לא יכול לארח אצלי בגלל המצב וגם לא ממש יכול להתארח במקום אחר.
בפוסט הקודם כתבתי סיפור ארוטי קצר וממש נהניתי מזה. הרבה זמן לא כתבתי משהו והרגשתי שהוא באמת טוב. אבל גם בכתיבה הרגשתי שחסר לי החיבור. פעם הייתי כותב יותר טוב כי היה לי "צד שני". באוננות אתה בסוף רק עם עצמך, וזהו. לכתוב לעצמי זה נחמד, אבל ההנאה האמיתית שלי תמיד הייתה לנסות לפענח את הראש של מישהי אחרת.
הכי חסר לי הרגע הזה של "לראות ולהיראות". זה לא רק המגע הפיזי, אלא המבט הזה בעיניים שבו אתה מבין שמישהי באמת קולטת אותך, על כל המורכבות והבלגן שלך, ושגם אתה רואה אותה בחזרה. יש משהו בלראות מישהי באמת - להבין מה עובר לה בראש, מה מדליק אותה, מה גורם לה להרגיש בטוחה או פראית - ששום אוננות או סיפור שכתבתי לעצמי לא יכולים להחליף. זה הניסיון הזה לחדור לתוך המחשבות של האחרת, לדעת בדיוק איפה לגעת כדי לשגע אותה, שנותן לי את הסיפוק הכי עמוק.
אני נזכר כמה הייתי נהנה מסייבר-סקסטינג בזמן העבודה. לא בגלל הטקסט עצמו, אלא בגלל היכולת "לחפור" במוח של הצד השני, להבין מה היא אוהבת ולגרום לה לאבד את זה לגמרי. אני מתגעגע לתחושה הזאת שרואים אותי, להכיר מישהי באמת, לתת לה להרגיש שאני שם, איתה.
מקווה שייצא לי לעשות את זה שוב בקרוב.
בינתיים, תשמרו על עצמכם.