שעת צהריים מוקדמת, את מתקשרת אליי.
נסערת. עצבנית אש. רותחת. מקללת אותם.
מקללת את העולם.
מסבירה לי מה קרה. מה היא אמרה.
הבוסית המטומטמת שלך.
כמה זה השפיל אותך. כמה זה לא הוגן.
כמה את כועסת.
איך את הולכת לעזוב עכשיו. בתריקת דלת. שימותו.
רצית שאקשיב. שארגיע. שאחזיק אותך. שאסכים איתך.
אמרתי לך לארגן את החדר הקבוע
הסטודיו
להיות שם עוד שעה בדיוק
לא לעבור בבית
לא לדבר עם אף אחד
לשלם על החדר
להדליק מזגן
להחליש אורות
לחכות לי
בעמידה בפינה עם ידיים על הראש
רגליים פסוקות
״אתה רציני??!!??״
״אין מצב!!!״
״זה לא מתאים. זה לא מה שאני צריכה ממך עכשיו!!״
״אני עצבנית אש״
״אני יכול לעבוד עם זה״ עניתי לך
וניתקתי
הגעתי בדיוק אחרי שעה
היית בפינה
המזגן על 18.
ראיתי את האדים עולים ממך, כמו בסרט מצויר
אנרגיה של כעס
עצבים
עלבון
נתתי לך להמתין כמה דקות
ניהלתי שיחה
עניתי על הודעות
ואת רותחת. עוד יותר.
אבל לא זזה. מילימטר קטן לא זזה.
ניגש אלייך. נוגע.
מלקק את צווארך.
לשון לאוזן שלך.
3 אצבעות בפה שלך.
עמוק אל תוך הגרון שלך.
בפינה. את מתחילה לזוז.
מתנגדת. כועסת. נמסה.
בשניות, מתמסרת למה שהולך להיות כאן עכשיו.
מוריד אותך ל-6.
ראש עדיין בפינה.
מורידה את המכנסיים לברכיים, חושפת חוטיני שחור.
לא לבן.
לא נורא.
אני מוריד את החגורה.
נותן לה לגעת ולנוע על הגב שלך
על התחת שלך
נוגע עם הנעל שלי בכוס שלך
לוחץ קצת
ומתחיל להצליף.
חזק. על ההתחלה.
וממך, שקט. מוחלט.
אפילו את הנשימות שלך אני לא שומע.
שנינו יודעים שזה לא יעבור בלי עוד קצת התגרות ממני
עוד קצת מלח על הפצעים
״מה שכחת?״ אני שואל בתמימות מעצבנת
״תודה אדוני. סליחה אדוני״ את לוחשת. באדישות שיא.
״אז נתחיל מההתחלה״.
ואני חוזר להצליף. ואחרי כל הצלפה, את מודה לי.
בקרירות של מלכת הקרח.
אפס רגש.
לא תראי לי מה זה עושה לך.
לא תתני לי לנצח. לחייך.
אז עוברים לזחילות.
מפינה אחד של הסטודיו האהוב לפינה הרחוקה.
ובחזרה.
ושוב. ושוב. ושוב.
ועם כל סימן שאני רואה שאת מתחילה להשלים עם מה שקורה כאן
מתחילה להתמסר
מפסיקה להלחם
בכל סימן כזה, אני מוריד לך עוד פריט לבוש.
ואחרי זחילות, וסטירות, ודריכות על היד שלך עם המגפיים שלי, ויריקות, ועוד הצלפות,
אני רואה שאת מבינה,
שיש עם מה לעבוד.
שנפלה לידנו הזדמנות
להשתמש באש.
לעוף קרוב קרוב לשמש.
ואז אל הירח.
אל הצד החשוך של הירח.
ורק אז, אני שם מוזיקה.
נותן לך להפשיט אותי.
ללקק אותי ולנקות אותי.
לתאום את כל השיט שלי.
ואני תואם את כל השיט שלך.
ומתחיל לזיין אותך.
לאכול אותך. בולע אותך.
ביסים גדולים. אש חזקה.
כמעט ושורף אותך. אותנו.
את גומרת וגומרת וגומרת.
צורחת. בוכה. מתעצבנת. צוחקת.
ורק אז אני גומר.
גומר לך בעין שמאל.
כמו שאני אוהב ואת שונאת.
להזכיר לך מאיפה זה התחיל הפעם.
ואת מבינה, שעשינו את הדבר הכי נכון שהיה ניתן לעשות.
חוזרת הביתה מחוייכת.
מבינה הרבה יותר.
יודעת דברים שלא ידעת.
נזכרת בדברים על עצמך ששכחת.
התחברת שוב למקורות הכח שלך.
********
שבועיים אחרי
כבר קיבלת בונוס
מהבוסית המטומטמת שלך.