עברתי שנה קשה, בין הקשות שהיו לי
כל המדינה עברה ועוברת שנה קשה
וגם בעולם האישי שלי, היה קשה
קשה מאד
שנה מאתגרת בריאותית
החלמה ארוכה
הבנה מטלטת
עד כמה החיים שברירים
ועד כמה אני אהוב
חוזר לעצמי
כל יום בעוד ועוד מובנים
חזרתי לעבוד
חזרתי להתאמן
חזרתי לבשל
חזרתי לחברים שלי
חזרתי גם לנגן
ואני יודע שאני כבר החלמתי
כי שוב אני רעב
הרעב נבנה ונבנה
ואני שוב
רעב
וזה נפלא
נכון
ומדוייק
לאחרונה אני תוהה איך זה יהיה אם פתאום אראה אותך.
אם פתאום אראה אותך
במסעדה עם מישהו אחר
בקפה עם מישהי
בפגישה עסקית
בכניסה לאירוע
בכנס
בטיסה
בבר
ברחוב
תוהה מה ארגיש
זרם של חשמל
התרגשות. שמחה.
עצב. החמצה.
קנאה. כעס.
געגוע
תוהה איך אגיב
מה תהיה הדינמיקה?
האם נדבר? האם נתחבק?
מה יהיה שם. איך זה יתפתח.
מדמיין הרבה סיטואציות. הרבה תגובות.
בימים האחרונים זה מעסיק אותי.
*************************
במקום שהיה פעם שלנו. כולו היה שלנו. כל פינה ידענו.
במפגשים שחלקם היו ארוכים ועמוקים. חלקם חפוזים. חלקם אפילו חצופים.
אתמול, במקום הזה, ירדתי במדרגות הנעות.
פתאום ראיתי אותך, עולה במדרגות הנעות מולי.
היית עם מסיכה. גם אני.
היית שקוע בטלפון, כנראה מאחרת לפגישה.
זרם של חשמל עבר בי.
המשכתי בירידה, ואת עלית, אל הפגישה שלך.
ואני, אל הפגישה שלי.
***********************
הרבה אופנה תקשורת יש כאן, בכלוב.
הודעות. צ׳אט. סגולות.
גם פוסט בבלוג, כמובן, מתקשר מסרים.
בהרבה פעמים, לימשהו ספציפי.
צריך לדעת לקרוא בין השורות כדי להבין את המסר כולו.
ויש כאן עוד סוגי תקשורת. שגם אותם, מבינים בין השורות.
״נמצא עכשיו בכלוב״ זו תקשורת.
״נראה בזמן האחרון״ זו תקשורת.
״נמצא עכשיו בכלוב״ ולא כותב אלי, זו תקשורת.
לראות אותך נכנסת ויוצאת, הרבה פעמים, לפעמים לזמן קצר, לפעמים ליותר, זו גם תקשורת.
לראות אותך לא נכנסת לאחרונה, זו גם תקשורת. למרות שזה מסר שיותר קשה לדייק, ואלול לגרום להרצת סטרים רבים במוחם של כל מני אנשים…
**************************
כתבת פוסט. פוסט יפה. מאד.
פוסט כללי. לא קשור אלי.
אבל אני יודע לקרוא בין השורות.
יודע שהוא מאד קשור אלי.
והוא בין הפוסטים הקשים שכתבת.
ורק את ואני יודעים את זה.
************************
אולי עדיף, לא לקרוא בין השורות.
אומרים
שהאהבה הראשונה שלנו, היא הכי חזקה.
ומשפיע עלינו, שנים אחרי, גם באהבות מאוחרות יותר.
האהבה הראשונה הכי חזקה, ועוצמתית, כי הכל שם חדש. מגלים, בפעם הראשונה, עולם של רגשות, עליות ומורדות, התרגשויות. שפה חדשה. צבע חדש לחיים.
ואחריה יכולות לבוא עוד אהבות חזקות. אבל לא כמו הראשונה.
מגיעות אהבות שמסעירות את נפשך.
מגיעות אהבות של משיכה מטורפת.
מגיעות כאלה שאתה צולל לעומק נפשן. וכאלה הצוללות אל עומקי נפשך.
מגיעות כאלה שנוגעות בך, בלב. כל אחת מראה לך עוד משהו על החיים, העולם, על עצמך.
מגיעית כאלה שגורמות לך לחייך.
מגיעות כאלה שגורמות לך להגן עליהן, לעזור להן. ללמד אותן.
מגיעות כאלה שבזמן קצר נכנסות לליבך, ויוצאות באותה המהירות.
מגיעות גם כאלה שבלי שום סיבה, שורטות אותך. מכאיבות.
ויש גם אנשים, שזוכים לאהבה מאוחרת, חזקה יותר מהאהבה הראשונה שלהם.
זוכים לאהבה מאוחרת שבה הכל, שוב, חדש וראשוני. התרגשויות חדשות. גילויים חדשים. עוצמות חדשות. שפה חדשה וצבע לחיים.
מעטים זוכים לחוות אותה, את האהבה הראשונית המאוחרת.
והיא חזקה יותר, עמוקה יותר, כואבת יותר, מהאהבה הראשונה שהייתה לנו.
זה נדיר שזה קורה. ושזה קורה, זה נדיר.
**************
ואיתך, זכיתי בכזו אהבה.
**************
נמאס לי להגמל ממך כל כך הרבה פעמים, אמרת בשיחתנו האחרונה.
משפט גדול. ונכון. כל כך נכון. כי כל גמילה, קשה יותר.
************
אז נשארה לי רק מילה, אחת, לומר לך
והיא קשורה לאיבר המין של אחד מהורייך
:)
מישהו אמר אתמול משפט.
בהקשר אחר.
נתן ביטוי, במילים בודדות, לרעיון יפה ועוצמתי.
ההיפך מפחד
זה
אהבה
לא אומץ.
אהבה.
***********
כמה שזה מדויק. ויפה.
גיבור גדול הייתי
בקורונה
לא מפחד. מקפיד על הנחיות,
אבל רק כי צריך.
כמו הרבה, ראיתי את זה רחוק ממני.
כמעט ולא מכיר
נדבקים
ובטח לא חולים.
לא הגבלתי את עצמי
לא את משפחתי
לא את העובדים שלי
המשכתי לחיות את חיי, כמעט כרגיל
גיבור גדול הייתי
כמו הרבה גיבורים אחרים
עד שאימא שלך, זקנה וסובלת מכמעט כל מחלת רקע אפשרית,
כבר 4 ימים עם חום
וקושי בנשימה
עושה סוף סוף בדיקת קורונה.
ועכשיו, ממתינים, לתוצאה
כבר לא כזה גיבור גדול.
ושוב מתמודד עם ההבנה,
שיש מצב שאני לא אוכל לעזור לה.
גיבור גדול.
כולם כאן מכירים אותו
את הפחד
ונותנים לו, לפחד, לנהל אותם
כולם.
הוא חמקמק, הפחד,
לא תמיד מבחינים בו בקלות.
הוא מונע מאיתנו, גובה מחיר, תמיד. לפעמים גבוה, לפעמים פחות. תלוי במה יש לנו להרוויח ולהפסיד.
לפעמים הוא מתחפש לגעגוע, למקום מוכר ואהוב.
עוצר אותנו מלהתקדם אל המקום החדש והנכון. שומר אותנו באזור נוחות. תוקע אותנו שם.
לפעמים הוא מתחפש לאבל על משהו או מישהו אבוד. קושר אותנו, תוקע אותנו, חזק בעבר. ולא נותן לנו לתאום את העתיד.
לפעמים הוא מתחפש לעייפות. לחוסר כח לשנות. מתיש אותנו.
ועוצר אותנו מהשינוי, שאנחנו כל כך צריכים.
לפעמים הוא מחופש לדאגה, עבור אחר. שלא נאכזב או נפגע בו. קרובים אלינו, או כאלה שנדמה לנו כי קרובים אלינו. ואנחנו לא מתקדמים, נשארים בסטטוס קוו.
ולמרות שהפחד באמת חמקמק, ולא תמיד מבחינים בו,
הוא קיים. חזק.
ומקורו, אצל כולם, דומה.
הוא נולד ונבנה במקום שבו אנחנו מרגישים לא ראויים.
במקום שאין אהבה עצמית.
שם הוא נולד, ושם הוא פורח וגדל. במקום החשוך של הנפש שלנו, הוא מקים את מבצרו.
אז תדעו, שאתם, כל אחת ואחד, ראויים.
באמת ראויים.
ראויים שיהיה לכם טוב.
לצד הקשיים של החיים, היומיומיים, וגם והעמוקים בנפש, לצד התסכולים, הכאבים, הכעסים, וההרס העצמי,
מגיע לנו טוב.
אפילו קצת,
אבל מגיע.
לנו.
טוב.
אז תבחינו בו, בפחד. אל תתנו לו לחמוק.
ואם אתם לא מבחינים בו, תחפשו עוד יותר ועמוק יותר, כי הוא קיים בכם.
וכשאתם מבחינים בו, תאירו עליו ואל תתנו לו לחמוק.
אל תתנו לו לנהל את חייכם.
אל תתנו לו למנוע מכם,
את הטוב,
שמגיע לכם.
******************************
ואת רואה אותי כאן,
ויודעת שאני לא מקשקש.
כי גם אני,
נותן לפחד,
למנוע ממני,
את הטוב,
שמגיע לי.
כן כן. אני סדיסט. על אמת. פור ריל.
התנהלו כאן כמה שיחות, עם אנשים טובים, על סדיזם.
ההסברים והתובנות, כמו בהרבה נושאים, נמצאים בקצוות.
***************
הוא נמצא שם. בקצה אחד.
רגיש. גם פיזית. סף כאב נמוך ביותר.
גם 2 ספאנקים על הטוסיק, והוא מילל מכאב שקשה לו לשאת.
אז כשהסדיסט מכאיב לו, כמעט בלי מאמץ, ובלי הפעלת כח, הוא כואב. ברדכו שלו, הוא כואב מאד.
והוא שכנע, את הסדיסט, שכואב לו באמת. רק 2 ספאנקים על הטוסיק.
והסידט ראה, הרגיש, שכואב לו. והצורך הסדיסטי שלו קיבל מענה. כי הוא הכאיב. גרם לכאב. גם אם בלי מאמץ.
*****************
והיא נמצאת שם. בקצה השני.
מזוכיסטית. סף כאב גבוה מאד.
והיא גם עקשנית. ותחרותית. היא לא תוותר ולא תשבר.
ויש לה עדיין אגו גדול. היא לא תראה כמה היא כואבת.
והוא מצליף. חזק. והרבה. עם היד ועם כלים.
והיא לא מראה לו שכואב לה.
ולמרות שהוא יודע, הוא לא בטוח. עד כמה זה כואב לה.
עד כמה היא קרובה לקצה. לסף שלה.
וזה מטריף אותו. והוא לא יודע.
האם באמת גרם לה לכאב?
ועד שהוא לא יודע, עד שהוא לא בטוח, בכאב שהצליח לגרום
הצורך הסדיסטי שלו לא נרגע. לא בא על סיפוקו.
לא מקבל מענה.
*******************
וככה זה בקצוות.
פתאום, הכל בהיר ואנחנו מבינים.
ויכול להיות, יש מצב, ששני ספאנקים בטוסיק, יספקו את הסדיסט.
אפילו יותר מהרבה הצלפות חזקות, אך בלי ידיעה כי באמת הכאיב.
אין על הקצוות.
****************
סדיסם זה לא פורקן של כעס.
שליטה, זה לא מקום לפרוק כעסים. להוציא תסכולים.
לא ככה זה עובד.
אני כאן, שולט, סדיסט, בגלל דברים מאד מסויימים שעברתי. בילדותי. וראיתי, על בני משפחתי, בילדותי.
והיום, השליטה, הכאב, הם דרכי לגעת בכאב הפנימי שלי. בצער. בבושה.
לא פורק כעסים. לא מאבד שליטה.
לעולם.
אני מפנטז על סשן סדום. סדום ואמורה ממש. בטוויסת ובסטייל שלי. בכאב שלי.
=========================
הכאב צף לאחרונה. עוצמתי מאד. מרגיש עוצמות של כעס וזעם בפנים. הרבה זמן לא מוצא את הדרך להוציא אותם, אל האור.
התסכול רב. תקופה לא פשוטה, בכל הרבדים והמובנים. ואני מכיר את עצמי - הכעס עולה וצף. נהיה פחות סבלני ורך. בכל מקום.
כמהה לשחרור הכעס. מרגיש שרוצה, צריך, להכאיב. לשלוט.
תוהה עם סשנים, כמו שמכיר אותם, יכולים לתת מענה מספק לעוצמות הכעס. יודע גם שתמיד אהיה אחראי לנשטלת איתי, לא אתן לעצמי להשתחרר לגמרי. לעולם לא.
אבל נשאר עם הכעס. הזעם. מחפש דרך לשחרר.
======================-
אבנה סשן סדום. יום שלם. מקום מיוחד, מאובזר. אאפשר להרבה נשלטים להשתתף. אולי גם שולטות.
רואה אותם, העבדים, נשלטים, קשורים. חלקם קשורים רק ידיים. חלקת תלויים מהתקרה. חלקם כלואים בתוך כלובים. חלקם קשורים לגמרי, לא יכולים לזוז.
חלקם עוזרים לקשור אחרים.
חלקם חזקים, חסונים, מזוכיסטים. חיים בשביל הכאב. חלקם חדשים, קטנים, מפוחדים, מגששים.
וכולם, כולם, שם בשבילי.
יש גם משרתים. דואגים שיהיה לי נח, נעים. מסאג׳. שתיה, נשנושים.
ויש כאלה המכינים את הציוד, האביזרים. מנקים את הכל, מחטאים. מסדרים ומציגים את כל האפשרויות.
Whips canes & hooks. Belts and floggers. Anal hooks & nose hooks. Clamps, clamps & more clamps. Candles and fire. Restraints and machines. Huge black dildos. Whips, canes & hooks. And more belts.
חנות ממתקים לילד שמח. לילד הפגוע, הכל כך כועס וזועם. כל הציוד, כדי שהוא יוכל להתחיל ולכאיב. ולהכאיב ולהכאיב...
====================
אני רואה אותך כאן. נכנסת לכלוב הרבה. בניק החדש שפתחת לפני שנה (תוהה כמה עוד כאלה פתחת). שלא ידעתי עליו עד שמצאתי אותו. אותך. כי רצית שאראה אותך כאן. ויודע שאת נכנסת לכאן הרבה, כי את כבר בשיחות עם שולטים כאן. וזה כואב. ואת יודעת שזה כואב.
ואני יודע שנכון לשחרר אותך. כי מגיע לך יותר. טוב יותר. שלך. רק שלך. ואני רוצה שיהיה לך רק טוב. כל טוב.
ולכן שחררתי.
שמח שאת ממשיכה ומתקדמת. שמח שימים טובים, יודע שהלילות שלך יהיו טובים גם.
שלי עוד לא. רחוק משם.
מנסה לא להפריע.
שמח ששחררתי.
שונא את זה.
כועס את זה.
===================
ואני בסדום. ונחמד בסדום. אחרי מסאג׳. וויסקי מעולה. מתחיל
עובר ממתקן למתקן. עבד לנשלט. והמשרתים אחרי עם כל הציוד המצוחצח. ואני מתחיל.
מצליף. שורף. מועך. צובט. מצליף.
עוצר. מקשיב. מפנים מה הולך. לוגם עוד וויסקי. ממשיך.
שוב מצליף. שורף. מועך. צובט. מצליף ומצליף ומצליף.
שומע את הצעקות, הצרחות, הבכי.
יש כאלה שמתחננים שאפסיק. יש להם מילת בטחון. אומרים אותה אחרי שעברו כבר את גבול הכאב שלהם. ואני עוצר ומשחרר אותם. נופלים על הרצפה, מובסים אך מרוצים.
ואי ממשיך. ויש כאלה שאין להם מילת בטחון. ממשיך להכאיב, להצליף. עד שנראה לי שהם לא יכולים יותר. משחרר ועובר לאחר.
ויש כאלה שאין להם מילת בטחון, ולא מראים שהם לא יכולים. אז אני ממשיך, ומכאיב. לא עוצר. עד שהם מתעלפים. נופליפ. מובסים אף מרוצים. זכו לגעת בכאב שלהם.
ואני ממשיך ככה. שעות על גבי שעות על גבי שעות.
מדי פעם נח. משתחרר. מסאג׳. וויסקי
וממשיך. ואני מתחיל להשתחרר. לצעוק. לצרוח. מכאיב יותר ויותר.
נותן לכעס, לזעם העצומים לצאת. לצאת ולהשתלט עלי. סדום.
ואת שם. כמו שאמרנו. כמו שהבטחת. מכילה אותי שם. שומרת עלי. אוספת אותי רגע אחרי.
כשאני על הרצפה. מובס. מרוצה. עדיין כואב. אבל אחרת.
================
במחשבה שניה, אולי שווה לעשות כזה סשן....:)
Sdom here I cum
מחובר מאד לשליטה מנטאלית. אוהב את זה מאד. צורך של הנפש. שליטה מנטאלית. ואני טוב בזה. טוב בזה מאד.
אני אוהב ליצור את חוסר הוודאות התמידי, הדריכות הנצחית אצלה. שלא תדע לרגע מה יבוא הבא, לאן אקח אותה. אותנו.
אני אוהב ליצור את החיבור האינטנסיבי, הלא פוסק. גם כשאני לא אומר דבר, לא עושה דבר, היא יודעת שאני שם. שולט. וכל מה שיקרה ברגע הבא הוא בהכוונה שלי.
אני אוהב את הפחד. שלה. ואת הגירוי שהוא יוצר.
אני אוהב למתוח גבולות. לייצר משימות שדוחפות אותה אל מעבר לאזור הנוחות שלה. הרבה מעבר. משימות תפורות במיוחד עבורה, מאתגרות, חושפות פחדים וחוסרים של בטחון.
אוהב לגעת בכאבים של הנפש, הכעסים והתסכולים, החרטות והעצב. במיוחד אלה החבויים עמוק עמוק בנפש, בפינה חשוכה וללא אור. אוהב להיות אכזר, אפילו סדיסט, בלי לגעת בה. ולדעת שהיא רועדת, נלחמת, פוחדת, מתמודדת.
אוהב לדעת שהיא צריכה אותי, נלחמת כדי לא לאכזב אותי. גם במקומות האכזריים שלי, בדברים ההזויים שאני גורם לה לעשות. אוהב לחבר אותה לנמוך, למלוכלך, לטינופת. שלה. למקומות שהיא מתביישת בהם וכל כך קיוותה שלא אגלה ואחשוף.
אני תובעני. דורש ציות מוחלת ומושלם. לפעמים אני אפילו מפחיד. אבל אני גם רגיש, רואה ושומע הכל. לא מפספס דבר. קטן או גדול. ואני גם משועשע. משעשע ומשועשע.
את כל אלה אני אוהב. ואני טוב בהם. ממש טוב.
שמרתי תמיד על דיסטנס של שולט אל מול הנשלטת שלו. הייתי תמיד חלק מחייהן של הנשלטות שלי. הייתי תמיד מנטור, מוביל ומכוון. יודע הכל. מעורב בהכל. נוצרה תלות, שלהן בי, כמעט תמיד. הייתי חבר ליום יום שלהן, לעבודה, לחברים, למשפחה. חבר אמת. תמיד שם. יודע, מכיל, תומך ואוהב.ֿ אבל את כל אלה נתתי תוך שמירה על גדרות וגידורים. על שמירת הדיסטנס שאיפשר את השליטה המנטאלית.
ואז הם נפלו. אחד אחד. כל הגדרות וכל הגידורים. נמחצו כלא היו. והתחברנו חיבור מדהים. עמוק, מלא בחברות ואהבה. נכנסה חזק לליבי, ואני לליבה. חזק ועמוק.
והיא הצליחה, היחידה, לראות אותי ללא הגידורים והגדרות. ראתה את השולט המנטאלי הקשוח והאכזר. וראתה גם את הפגיעות, החולשות, ההרהורים והספקות. ואהבה את כל החבילה. ללא שיפוט. ואפשרה לי להיות, אני, ללא גדרות וגידורים פנימיים.
וזה היה מעצים. משחרר. משנה חיים.
אבל בתוך זה, נעלם מקומו של השולט המנטאלי הקשוח והאכזר. ואני צריך, שוב, להיות גם הוא.
