ערב חורפי של סוף ינואר ירד על הרחוב. שלוליות מים היו בכל מקום. הקור היה עז. אלון עמד באותה תחנת אוטובוס וחיכה. הבל פיו עלה מנשימותיו- אדים סמיכים שעלו אל מעלה. הוא לא ידע מה מצפה לו- אם כי ניסה לדמיין. לקח לאלון ודנה הרבה זמן- למצוא איזה ערב להיפגש.
דנה הציצה מהחלון וראתה אותו מחכה. תוך כדי שהיא מתלבטת איזה סט של ויקטוריה סיקרט ללבוש. היה חם בתוך הבית ודנה התסובבה ערומה, ביד אחת מחזיקה את המגבת המלופפת על הראש וביד שניה לוקחת שלוק מכוס יין. אי אפשר לומר על דנה שהיא אלכוהוליסטית. אבל היא בהחלט תוריד בקבוק אנין טעם בשעתיים. לבד. היא לבשה את התחתונים וסידרה אותם אל מול המראה. היו אלה תחתוני תחרה שחורות עם גזרה אחורית צרה. חצי חוטיני כזה. היא ידעה שאלון מחכה לה בחוץ. וזה עשה לה את זה. דנה בחרה חזייה תואמת שחורה עם רצועות בצורת איקס בגב. מצב רוחה היה טוב וסבלני והיא רצתה כבר לרדת אליו.
הם לא סיכמו מה יעשו בערב הזה, ודנה בעצמה לא חשבה על רעיון. דבר אחד היה ברור לה. זה צריך להיות מחוץ לדירה. מבט מהחלון. יאללה נתקתק את זה. גרביונים צמודים, חצאית מיני, חולצה שחורה צמודה עם מחשוף תואם לחזייה, עקבים, מעיל שחור אלגנטי שמכזה את כל זה. היא עמדה מול המראה וכיפתרה את הכפתורים הגדולים. אודם עז- ואיפור קליל והיא יוצאת.
אלון חשב שכבר נושרות לו האצבעות. הוא לא הבין למה הוא מחכה לה בתחנת האוטובוס. גם ככה הם הולכים לאוטו שלו. אבל המיסתורין הזה נתן לו גם מנוחה. הוא ראה אותה מתקרבת- וליבו פעם בחוזקה. חרף חזותו הקשוחה הוא לא הצליח להסתיר את התרגשותו וחיוך קטן שנבלע בפניו.
-"שלום" הוא אמר
-"טוב לראות אותך" ענתה דנה ועל פניה התפשט חיוך שבשילוב האודם הוא היה מדליק למדיי.
אלון לא יכל לעמוד בפני החיוך וחייך בביישנות. הוא לא ידע להגדיר במדוייק מה עושה לו את זה. אבל זה היה שם ובגדול.
-"חנית קרוב?" שאלה דנה וקטעה את השקט. -"כן- פה ממול" ענה אלון.
-"יאללה נזוז" אמרה דנה והתחילה לצעוד לכיוון. משהו עדין השתנה בגון הקול שלה. זה הרגיש קצת יותר כמו ציווי. אבל מאוד אלגנטי.
אלון צמצם מיד אל דנה והם החלו פוסעים לכיוון הואן של אלון.
הם התיישבו ברכב, אלון התניע והדליק חימום.
"מכיר את השדות הפתוחים? ליד הים?" שאלה דנה
"כן" ענה אלון
-"סע"
השמיים היו מעוננים, קור עז והירח הציץ מלמעלה
*המשך יבוא* (בהתאם לדרישה) (:
