מציאות דימיונית

פורים שמח

אלון לחץ על דוושת הגז והאוטו זינק מהמקום. סוף סוף דנה ירדה מהבית, הם נכנסו לאוטו, והקור המקפיא בחוץ נפסק. זה היה כמו נצח. החימום  של האוטו הופעל בדרגה הגבוהה ביותר וניסה להדביק את קצב החימום. 

דנה ישבה לידו, מציצה בחלון, מעיפה מבט עליו מדי פעם, והוא- לחוץ. עסוק כולו בנהיגה. חושש מעט מהקרב ובא. הם חצו את  העיר מערבה. לפתע דנה אמרה: "סע לסינמה". גם ככה זה היה בכיוון- אבל אלון לא חשב בכלל בכיוון הזה. אלון שינה את נתיב הנסיעה ותוך 2 דקות הם היו בחניית הסינמה סיטי. אלון החנה את האוטו, כיבה את המנוע ונעצר. הוא לא ידע מה לעשות עכשיו. הוא הסתכל על דנה לרגע ומייד השפיל את מבטו. דנה שמה לב לעניין ואמרה לו בקול שקט ורגוע:

"תסתכל אלי" אלון הרים אליה את מבטו.

דנה בחנה אותו ממושכות בפרצוף רציני.  אלון הרגיש את חזהו עומד להתפוצץ מנקישות הלב. לפתע, אט אט התפרש על פניה של דנה חיוך. היא חייכה אליו והוא, נבוך, לא יכל לעמוד בכך, מייד חייך והשפיל את מבטו.

"תרים את הראש" אמרה, אלון הסתכל אליה במבט מצפה 

"הערב, אנחנו יוצאים לדייט, בסדר?" היא המשיכה- "תשחרר את הלחץ, אתה איתי, תרגיש בטוח"

הוא חייך אליה חיוך  אמיתי, דנה הגישה לו את ידה לנשיקה בקצות אצבעותיה. הוא נישק בעדינות.

קול פתיחת הדלת קטע את הסצנה. דנה יצאה החוצה והדליקה לעצמה סיגריה. אלון יצא מהרכב, נעל אותו- ונעמד לצידה של דנה. 

"אני רוצה שתעשה משהו בשבילי" אמרה

"כן...המלכה"? ניסה אלון להלביש תואר בכל הסיפור הזה. חיוך התפשט על פניה של דנה והיא פרצה בצחוק. אלון עמד שם נבוך מהניסיון הכושל הזה.

"אלון" אמרה דנה כשנרגעה מהצחוק "אתה ממש מתוק", היא עצרה לקחת שאיפה מהסיגריה הדקה והמשיכה. "קוראים לי דנה, נכון?"

"נכון" ענה אלון "אז ככה תקרא לי", "אני לא צריכה כינויים או תוארים בשביל להגדיר את עצמי, אני מאוד אוהבת את השם שלי וגם אתה תראה כמה הוא מספיק חזק ולא צריך שום קידומת נוספת. ברור?"

"כן" ענה אלון, מבוייש עד עמקי נשמתו..

דנה הסתכלה עליו ברחמים "בוא הנה" אמרה לו. הוא ניגש, והיא חיבקה אותו. הוא לא ידע אם הוא מרגיש את שדיה או לא. המעיל החורפי טשטש את העניים

"עכשיו תקשיב" חזרה ואמרה:  "אני רוצה שתעשה משהו בשבילי"

היא הוציאה מתיקה חוטיני אדום עם עיטורי תחרה. 

"לך לשירותים ותלבש את החוטיני הזה, כשתחזור תביא לי את התחתונים שלך, הבנת?"

"כן" אמר אלון בהיסוס. "4 דקות אתה פה, טוב מתוק?" אמרה דנה ברוך עוצמתי

אלון הבין שהוא צריך להזדרז. הוא הלך בצעדים מהירים ונבלע בבניין ההומה כשריח החוטיני מדיף ניחוח כביסה נעים מידיו.

"דנה"? שמעה קול מאחור

מאחוריה עמדה חברה טובה, שלא ראתה שנים. "מיקה!" הן התחבקו ותיקתקו קאצ' אפ מהיר..

מיקה הייתה חברה טובה של דנה מהתיכון, את כל השטויות הן היו עושות יחד, אבל מה לעשות- מרוץ החיים גורם לכך שיש פחות זמן לחברות והקשר נותק.  מיקה לבשה ג'ינס שחור צמוד ומעיל עור פתוח שחשף מחשוף עמוק.

תוך כדי שהן משוחחות אלון יצא ממבנה הסינמה בצעדים מוזרים. ניכר היה שמשהו לא נוח לו.

הוא התקרב אליהן ודנה קלטה אותו בזוית עיניה. 

"תכירי זה אלון" אמרה דנה

"נעים מאד" ענה אלון והושיט את יד ימינו למיקה תוך כדי שבאלגנטיות הוא מעביר את יד שמאל האוחזת בתחתוניו אחורה.

"מה השם" שאל אלון "מיקה" ענתה בחיוך רחב, מנסה לקלוט אם הם חברים/ידידים/זוג.

"מה אתם אחד בשביל השני" שאלה מיקה. קצת דוחפת את האף.

"הוא בשבילי פשוט אלון" אמרה דנה

"והיא בשבילי דנה, מה צריך יותר מזה"? ענה אלון שהבין את הפורמט

"מעולה.. אז אני פשוט מיקה" אמרה תוך כדי שהיא צוחקת

"טוב אני שניה הולכת לשירותים" אמרה מיקה, "לאיזה סרט אתם הולכים"? 

"וונדרוומן" ענתה דנה. כמה אירוני

"טוב אראה אתכםם בקופות סבבה"? אמרה ונבלעה בבניין

אלון שרק חיכה להתפטר מתחתוניו שאל "אפשר לשים לך את התחתון בתיק?"

"בטח" ענתה דנה "ותקשיב" המשיכה " אני יודעת שלא נוח לך. אבל זה חשוב לי, בסדר?"

"בסדר" ענה אלון

"הידיעה שהחוטיני שלי עליך עושה לי טוב" בחרה דנה להדגיש את העניין

אלון הנהן בראשו 

הם נכנסו פנימה. אלון מרוכז כולו באי נוחות שבחוטיני שעליו, ודנה אוחזת בידו

מרחוק הם ראו את מיקה עומדת בקופות ומנופפת להם.

על פניה של דנה התפרש חיוך קטן. היא אחזה בזרועו של אלון והתחילה לצעוד לכיוונה

**המשך יבוא**

(בהתאם לדרישה)

:)

פיילוט.

יושב עלי טוב?

ערב חורפי של סוף ינואר ירד על הרחוב. שלוליות מים היו בכל מקום. הקור היה עז. אלון עמד באותה תחנת אוטובוס וחיכה. הבל פיו עלה מנשימותיו- אדים סמיכים שעלו אל מעלה. הוא לא ידע מה מצפה לו- אם כי ניסה לדמיין. לקח לאלון ודנה הרבה זמן- למצוא איזה ערב להיפגש.

דנה הציצה מהחלון וראתה אותו מחכה. תוך כדי שהיא מתלבטת איזה סט של ויקטוריה סיקרט ללבוש. היה חם בתוך הבית ודנה התסובבה ערומה, ביד אחת מחזיקה את המגבת המלופפת על הראש וביד שניה לוקחת שלוק מכוס יין. אי אפשר לומר על דנה שהיא אלכוהוליסטית. אבל היא בהחלט תוריד בקבוק אנין טעם בשעתיים. לבד. היא לבשה את התחתונים וסידרה אותם אל מול המראה. היו אלה תחתוני תחרה שחורות עם גזרה אחורית צרה. חצי חוטיני כזה. היא ידעה שאלון מחכה לה בחוץ. וזה עשה לה את זה. דנה בחרה חזייה תואמת שחורה עם רצועות בצורת איקס בגב. מצב רוחה היה טוב וסבלני והיא רצתה כבר לרדת אליו. 

הם לא סיכמו מה יעשו בערב הזה, ודנה בעצמה לא חשבה על רעיון. דבר אחד היה ברור לה. זה צריך להיות מחוץ לדירה. מבט מהחלון. יאללה נתקתק את זה. גרביונים צמודים, חצאית מיני, חולצה שחורה צמודה עם מחשוף תואם לחזייה, עקבים, מעיל שחור אלגנטי שמכזה את כל זה. היא עמדה מול המראה וכיפתרה את הכפתורים הגדולים. אודם עז- ואיפור קליל והיא יוצאת.

אלון חשב שכבר נושרות לו האצבעות. הוא לא הבין למה הוא מחכה לה בתחנת האוטובוס. גם ככה הם הולכים לאוטו שלו. אבל המיסתורין הזה נתן לו גם מנוחה. הוא ראה אותה מתקרבת- וליבו פעם בחוזקה. חרף חזותו הקשוחה הוא לא הצליח להסתיר את התרגשותו וחיוך קטן שנבלע בפניו. 

-"שלום" הוא אמר

-"טוב לראות אותך" ענתה דנה ועל פניה התפשט חיוך שבשילוב האודם הוא היה מדליק למדיי.

אלון לא יכל לעמוד בפני החיוך וחייך בביישנות. הוא לא ידע להגדיר במדוייק מה עושה לו את זה. אבל זה היה שם ובגדול. 

-"חנית קרוב?" שאלה דנה וקטעה את השקט. -"כן- פה ממול" ענה אלון.

-"יאללה נזוז" אמרה דנה והתחילה לצעוד לכיוון. משהו עדין השתנה בגון הקול שלה. זה הרגיש קצת יותר כמו ציווי. אבל מאוד אלגנטי.

אלון צמצם מיד אל דנה והם החלו פוסעים לכיוון הואן של אלון.

הם התיישבו ברכב, אלון התניע והדליק חימום.

"מכיר את השדות הפתוחים? ליד הים?" שאלה דנה

"כן" ענה אלון

-"סע"

השמיים היו מעוננים, קור עז והירח הציץ מלמעלה

*המשך יבוא* (בהתאם לדרישה) (:

בחוץ התחיל להחשיך, והאורות בבית עדיין לא הודלקו עם בוא הערב. אלון ישב אל מול השולחן והתקשה לחשוב. הוא בעיקר הדחיק את ההתעוררות הקטנה שהייתה לו בתחתונים. הוא בהה בבקבוק היין והקשיב לקול המים הזורמים מהמקלחת שבחדר השינה. הוא הרגיש קצת פגיע בסלון החצי חשוך הזה, אבל לא היה לו נעים להדליק את האור בבית שלא שלו. לפתע קול זרם המים הפסיק ונשמעו קולות גבגוב. הוא לפת ביד אחת את בקבוק היין ובשניה הבריג את הפותחן. חלץ את פקק השעם ומזג לכל כוס כ3/4 מתכולתה. הוא עדין לא היה סגור עם עצמו מה הוא רוצה- אבל לא יכל להתעלם מהתחושה שקורה כאן משהו גדול והוא לא יכול להרשת לעצמו לפספס את זה.

הוא שמע את הדלת של המקלחת נפתחת, וראה חריץ אור שבקע מהדלקת הנורה בחדר. לעזאזל, חשב לעצמו- והתחיל לשתות את היין מפיית הבקבוק. הוא ידע שאלכוהול משפיע עליו, קצת יותר מהממוצע. הוא סיים את הבקבוק וחיכה. 

עברה דקה, שתיים ודנה עוד לא יצאה מחדר השינה שלה, הוא התחיל חולם וסקר את הדירה ותכולתה. ציור שמן מודרני היה תלוי על אחד הקירות שהיה קשה להסביר מה בדיוק מצוייר שם. ממש כמו חוסר היכולת להסביר מה הוא עושה שם.

הדלת נפתחה ודנה פסעה אל הסלון

"תדליק את האור"

אמרה בקצרה. היר הייתה לבושה בחזייה בצבע סגול כהה, מעוטר בקפלי תחרה. לרגליה לבשה מכנסונים בצבע תואם. אלון קם והדליק את האור . הוא הביט בה. סקר את גופה מכף רגל ועד ראש. דנה שמה לב למבט שאלון נועץ בה וסובבה את הגוף שלה 360 מעלות. 

"אני יודעת שקשה לך לא לנעוץ מבט" והוסיפה- "אנחנו נעבוד גם על זה"

"למה לא סיימת את היין מהבקבוק כפי שאמרתי לך?" שאלה

"לוקח לי זמן לשתות" אמר "זה משפיע עלי דיי מהר" וחייך חיוך ביישני, משל כמו התגלה במערומי חולשתו.

"אני נכנסת למרוח קרם פנים" סיים את הבקבוק וחכה לי בתחתונים על הספה" אמרה ונכנסה לחדר

צמרצורת עברה לאלון בכל גופו והוא ציית באופן מיידי. הוא הוריד את בגדיו, קיפל והניח אותם על הכיסא. את הנעליים הניח מתחת לכיסא. והתיישב על הספה כאשר דנה הורתה לו. על השולחן היה מונח שש בש. דנה יצאה מהחדר עם שפורפרת קרם נוספת ונעמדה מול אלון. "זהו- זה האחרון. קרם גוף" והוסיפה "אם לא אכפת לך" והסתובבה.

אלון קם באיטיות ולקח מהיד שלה את הקרם גוף. שם מעט על היד והחל למרוח ולעסות את גבה. 

"זה קרם גוף" אמרה דנה "זה אומר לכל הגוף"

הזין של אלון כבר עמד כמו חייל במסדר. היה קשה לפספס את זה. אלון קצת ניסה להצניע את העניין. הוא מרח את כל גופה מאחור ועם כפות הידיים מרח גם את החלק הקדמי של רגליה.

"אני יודעת שעומד לך" אמרה דנה " וזה ממש בסדר" , "זה היה לא בסדר אם לא כך היה" הוסיפה. "בוא ותמרח כמו בן אדם גם מקדימה" 

אלון השפיל את מבטו והשפריץ עוד קצת מהקרם לכף ידו ועבר אל הקדימה. הוא מרח לה את הבטן שהייתה נעימה, ועלה למעלה קצת נבוך מהשדיים שאינו יודע מה לעשות ואיך לעסות.. דנה חשה במבוכתו ופתחה את הסוגר הקדמי של החזייה והיישירה אלךיו מבט. מולו נגלו זוג שדיים יפהייפיים שזופים עם פטמות גדולות וורודות. היא הישירה אליו מבט "אוקיי, נו.." הוא עיסה לה את השדיים והם היו כל כך נעימים. הוא המשיך למעלה אל עבר הצוואר תוך כדי שדנה אוספת את שדיה וסוגרת את החזייה.

הוא סיים, ודנה היישירה אליו מבט. "איך אתה בשש בש?" שאלה. "אממ בסדר גמור" ענה אלון מופתע מהמעבר החד. "סדר" אמרה דנה והלכה רגע להחזיר את קרם הגוף למקומו.

אלון התיישב, מבולבל. אבל בכל זאת פתח את השש בש והתחיל לסדר את השחורים והלבנים. "אז ככה" אמרה דנה והתיישבה על הספה שלמולו. "נשחק משחק אחד, אם תנצח- תישאר לעזור לי פה קצת, אם לא- נתראה בשבוע הבא"

המשחק היה קצר. דנה ניצחה את אלון מארס טורקי צורם. זה אפילו קצת פגע לו באגו. 

הוא החל מתלבש "מה אתה עושה" שאלה "אממ הפסדתי.. אז אני זז.. כמו שאמרת" 

"אתה אולי זז.. אבל התחתונים שלך נשארים פה" 

"ועוד משהו" הוסיפה "שבוע הבא נשב שוב למשחק- אותה שעה, כאן. ההבדל הוא ששבוע הבא אתה תשב כאן בלי תחתונים" "בוא הנה"

אלון צעד אליה בהיסוס. דנה ליטפה לו את הזין דרך התחתון בתנועה אגבית כזאת.. והורידה את התחתונים במשיכה אחת כלפי מטה.

הזין של אלון קפץ מעוצמת המשכה והתנדנד קלות.

דנה נתנה בו מבט חודר. נשמה נשימה עמוקה ונשפה בעדינות אויר קריר על הזין שלו שחשב להתפקע.

"נכנסתי להתלבש" אמרה "שבוע הבא, אל תאחר!"

אמרה ונבלעה בחדר השינה

יש לה "עיניים בגב". והיא שמה לב שהוא בוהה בה מדי פעם. דנה חיכתה להזדמנות ואז הפתיעה אותו במבט חודר- היישר לתוך נשמתו- והוא השפיל את המבט שלו מיד. קולות האנשים והעברת המוצרים בברקוד נשמעו ברקע, זה היה אחר הצהריים של אמצע שבוע והקופות בסופר עבדו בעצלתיים. ממרחק של כמה מטרים בקופה אחרת היא שמה לב שהוא נועץ בה מבט מדי פעם. וזה לא שהיה אפשר להאשים אותו. היא הייתה לבושה בסגנון אלגנטי, חצאית וחולצה מכופתרת, שיער אסוף ומשקפיים שחורות עם מסגרת כהה. שני כפתורים פתוחים שמגלים טפח ומכסים טפחיים- קו מפגש השדיים הבשלים שלה היה חד ועסיסי. עקבים בינוניות לרגליה הארוכות והשזופות.

עברו כמה שניות ודנה חיפשה את מבטו שוב. ומזה שהצטלבו מבטיהם שוב, היא הסיטה את אישוניה הצידה. כמו רוצה להגיד- חכה לי בחוץ. והמשיכה באריזת המוצרים בלי להסתכל לכיוונו. משסיימה - יצאה החוצה והתחילה לצעוד לכיוון הרכב שלה כשהוא עומד מבולבל בכניסה. בצעד לא בטוח התחיל ללכת אחריה לאט כמו מתלבט אם להדביק את קצב הליכתה. לאחד כמה צעדים הסתובבה אליו בפתאומיות ואמרה לו- "בוא".

והוא בא. 

"תכניס לי בבקשה את השקיות לבגאז'"

"מה?"

"אמרתי בבקשה"

מבולבל וקצת מפוחד הוא התחיל מכניס את השקיות

"איך קוראים לך?" שאלה

"אלון"

"נהדר, בעוד 45 דקות תהיה ברחוב ויסוצקי, זה 3 רחובות מכאן, ליד התחנת אוטובוס" היא נכנסה לאוטו והוסיפה "אל תאחר"

הוא הכניס את השקית האחרונה, סגר את הבגאז' וכמו בהזיה ראה את הרכב מתניע ומתרחק משם, חושב לעצמו אם זה חלום או מציאות..

לאחר כמה דקות הוא הבין שהוא סתם עומד באמצע מגרש חניה ומישהו צופר לו כי הוא מפריע לו לחנות. אלון שאל את עצמו- ללכת? או שלא? הרי הוא סרט היום עם חברה טובה. מצד שני- גם היא ביטלה פעם שעברה אז יאללה- אמר לצמו- לא יקרה כלום אם גם אני אבטל פעם אחת.

וכאן המקום לספר קצת על אלון.

אלון הוא גבר גבר. איש בנוי ושרירן ששירת בצבא ביחידת קומנדו מסווגת. 2 מקרים של טרגדיה בשירותו הצבאי השאירו בו צלקות, גופניות ונפשיות. עד לפני 4 שנים הוא עוד היה מתעורר בלילות מחלומות רעים וסיוטים. צלקת "מפוארת" על זרועו וצלקת פחות מפוארת ברגלו. כל הישג שהגיע אליו בחיים - היה בזכות עצמו. הוא גר בדירת ארבעה חדרים במרכז העיר- למרות שהיתה יכולה להספיק לו גם דירת סטודיו קטנה. הוא אוהב מרחבים.

מבלי משים מצא את עצמו חמש דקות לפני הזמן עומד ליד התחנה ושקוע בעצמו, ניכר היה שהוא מתחבט. דנה הבחינה בו מהחלון וחייכה לעצמה חיוך קל. היא הוציאה את הראש מהחלון ואמרה "אלון, קומה שניה דלת מס'4", הוא הסתובב במהירות ובקושי הספיק לראות את פניה, בעיקר ראה את החלון שנסגר.

הוא עלה למעלה, עדיין שתי שקיות בכל יד מהסופר, וניגש לדפוק על הדלת כשבדיוק היא נפתחה. "כנס" , "שב" אמרה דנה. אלון התיישב.

"אתה כאן כי מצאת חן בעיניי ואני שוקלת לאמץ אותך" אמרה תוך כדי שהיא מפזרת את שיערה. "כמובן שאתה לא חייב אם אתה לא רוצה"

היא לקחה מידיו את השקיות ושמה בצד "אדום או לבן?" שאלה. "אדום" ענה אלון מבלי שהיה בטוח על מה הוא עונה. דנה הוציאה ממקרר יינות שליד הספה יין איכותי וטעים. היא הציבה אותו על השולחן ולידו פותחן ושתי כוסות.

"זה הולך ככה" אמרה דנה והתחילה לחלוץ נעליים "אתה תפתח את הבקבוק ותשתה חצי, כי אני רוצה אותך עם מבט קצת יותר רגוע" היא עצרה לרגע את הדיבור וסקרה את אלון מכף רגל ועד ראש תוך כדי שהיא פותחת כפתור כפתור בחולצה, כפתור בצד החצאית ובכמה שניות נשארת בתחתוני תחרה שחורות וחזייה תואמת. "כשאצא מהמקלחת אני רוצה לראות את הבקבוק ריק ואת שתי הכוסות מלאות, או את הבקבוק מלא ואתה לא פה"

אמרה ונעלמה לה בחדר השינה ולאחר רגע וחצי קול מים זורמים מילא את חלל האויר

המשך יבוא

-בהמשך לפרק הקודם-

אז לא יכולתי יותר, הגעגועים הכריעו אותי, ואולי גם קצת החרמנות. ידעתי שאשאר נאמן לה למרות שנפרדנו. המשכנו לדבר בוואצאפ ולאט לאט התקרבנו. תמיד אמרו עלי שיש בי צד אימפולסיבי, והפעם הוא בא לידי ביטוי ובגדול. ארזתי את עצמי, וקניתי כרטיס 4 שעות לפני הטיסה- ואני על המטוס לארצות הברית. לא סיפרתי למשפחה שלי שאני טס רק לחברים קרובים שלקחו אותי לשדה ובכלל לא מבינים מה שעובר עליי.

כן. טסתי לארצות הברית כי לא יכולתי בלעדיה. אני יודע שזה יכול להישמע פטתי אבל לא היה אכפת לי. פטוש רציתי ועשיתי. 

לקחתי איתי את אחד התחתונים היפות שלה. והבאתי לה שוקולד ויין. עשינו סקס במלון בינוני לקול צלילי מוזיקת בלוז קסומה. (אחד המומלצים). גמרתי בשפריץ חזק ומלא בזרע אחרי שהיא מתחה אותי שעתיים. כמובן שהיא גמרה לפניי.

במהלך הימים שהייתי שם ניסיתי להכניס אותה קצת לעולם השליטה. אני לא בטוח שהיא ממש זורמת עם זה. אתם מבינים? אני מתייחס אליה כאל מלכה, והיא- ונילית מתייחסת אלי רגיל. כאהוב. לא ממש זורמת על כל התחום הזה.. 

אז עכשיו אני בארץ. לבד. בבית פורק את הלב כאן. 

לא בטוח מה אני מרגיש.

עד  הפעם הבאה

כשמציאות מתנגשת עם דימיון אנו קוראים לזה הזיה. זאת אומרת שאנחנו רואים מה קורה ומבינים- אבל משהו בנו מסרב לקבל את זה. וזה בדיוק המצב שלי כרגע. אני לא חדש באתר. פתחתי את הפרופיל שלי לפני שנים- ולעזאזל- איך רק עכשיו נפל לי האסימון שזה המקום הכי מדוייק לכתוב בו, לפרוק את הלב. בלי מחיצות, בלי חסמים- ובלי תחתונים.

כשאני מריח את התחתונים שלה- אני אומר לעצמי שזו הזיה. קשה לי לראות את עצמי במצב הזה. אני מריח אותם ומתגעגע אליה. יודע שהיא כבר לא כאן. היא בחו"ל קורעת את ארצות הברית. היא מרבה להעלות תמונות לפייסבוק ואני כמובן צופה בהם. כבר חודש וחצי שאני בהזיה הזאת. הרגשתי נטוש. הרגשתי שאין לי במה להיאחז- אז פתחתי את ארון הבגדים- והם נוכחים שם. תחתונים, חזיות, חוטינים, שמלות ומכנסיים. מסתבר שפרידה שניה לפני שהיא טסה וכל הבית שלך מלא בדברים שלה- זה לא רעיון טוב. והזמן עובר לאט. אז נעמדתי ככה בהפגנתיות באמצע הסלון (זה לא שמישהו היה בבית, אני גר לבד) ובצעד בטוח פניתי אל ארון הבגדים. ישר הלכתי אל התחתונים. ולא סתם. אני הראשון ששכב איתה, אני הראשון שירד לה, שטעם אותה, למדנו אחד את הגוף של השניה. וככה אני עומד ערום ובוחן את התחתונים שלה. מסתכל עליהם מקרוב. זה מה שנשאר לי ממנה. לפחות עד שהיא תחזור בעוד חודשיים ותתקפל מכאן. תחתון תחרה שחור, תחתון תחרה אדום. תחתון עם פרחים, חוטיני סגלגל. בחרתי. תחרה שחור. לובש. לא מתאים לי במידה אבל אני מסתדר. מקפל את הזין שלי הצידה. לא עומד לי. אני הולך למטבח- הפסקה מטודית.  2 שוטים של ויסקי ואני מוכן לחזייה. בחזיות לא הייתי צריך לחפש מדי. אני יודע מה אני אוהב. חזיה אפורה תחרתית עם X בגב. שם גרביים בחזייה. כמה שאני פטתי.

מחר בבוקר כשאכנס למוסך ואחלק הוראות לכל העובדים- אף אחד לא ידע. רק המראה שתחזיר אלי הבזק של האישון שלי. אני יודע. וזה המון. אני ממשיך לספר לעצמי סיפורים ולהשתמש במונחים של הזיה. אבל סטירת המציאות מעבר לפינה. זה לא משנה שהקמתי עסק במו ידיי, ושאני מרויח טוב ומעסיק עובדים. אני סתם גבר מביך שיושב בבית ולבוש בבגדים של האקסית שלו.

אמצע הלילה. מוריד את החזיה, נשאר עם התחתונים, יוצא החוצה לג'וינט קטן ואישי, אני, דייויד גילמור והירח