החלטתי להוציא אותו לטיול...
לקחתי את הקולר עם הרצועה, שמתי לו את הקולר סביב צווארו והולכתי אותו לצידי, על 4 לכוון המרפסת
המרפסת חשופה, השכנים מלמעלה יכולים לראות, אבל לא ממש אכפת לי... שידעו, כן שידעו שזה הכלב שלי!
מתיישבת על הספה במרפסת, הוא לרגליי, כנוע צייתן ומקסים.
אני מרגישה שהוא קצת מפחד, מפחד שיראו, אולי שיגיבו , מקרבת אותו עוד קצת לרגליי...
מלטפת את ראשו בעדינות... ומטיחה אותו לכוון כפות הרגליים, שם מקומו.
הוא נושק להן, ומלקק בלהט, מתחיל להרגיש קצת יותר בטוח הכלבלב המקסים שלי...
כבר לא חושב על כך שחשוף, כולו שקוע בליקוק הרגליים...
מעלה לו את הראש כל פעם בעוד סנטימטר... שילקק טוב טוב את כל הרגל... לכל אורכה...
מתקרבת לקצה המיטה , מחזיקה אותו מהראש... ודוחפת את הפנים שלו לבין רגליי...
שיריח... ילקק מעט... יתענג לו מעט ויענג ...
הוא מתרגש, אם היה לו זנב היה מכשכש בו ממש בלהט... כמו כלב שקיבל עצם לה חיכה הרבה זמן...
מזיזה לו את הראש, אסור לו להתלהב יותר מדי , צריכה לעבוד איתו עוד על משמעת.
לוקחת את הרצועה וגוררת אותו חזרה לבית...
הנה האזיקים !!! בדיוק מה שהייתי צריכה... ההמשך יבוא :)
