סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Hate or Love

לפני 10 שנים. 23 במאי 2014 בשעה 19:23

הגעתי לחדר במלון, הנחתי לו את הקולר והרצועה על המיטה יחד עם מסיכת פנים מלאה .

הוא עדיין קצת מפחד להיחשף, יש לו כל כך הרבה מה להפסיד בעולם הזה. 

בקרוב הוא יפקיד את כל חייו בידיי, יהיה נתון לחסדי , אשמור את סודו איתי , אבל השמירה על הסוד תעלה לו ביוקר רב. 

הוא ייצטרך להיות הכלב הכי טוב שקיים, צייתן מושלם כנוע מושפל ללא שום זכות בחירה בעולם הזה. 

 

אני כבר לבושה בהתאם, עם העקבים הגבוהים שאוהבת, המחוך המעט מאיים , השוט גם מוכן וממוקם בהישג יד. 

לובשת מעיל על עצמי , זה שיסתיר את הלבוש וירדתי להמתין בלובי המלון בשביל שיוכל להתארגן על עצמו. 

הנה , הוא מתקשר בטח כבר מוכן לו בחדר. 

 

- "גבירתי, אני מוכן כמו שדרשת ממני". 

- "עירום באופן מוחלט? כשלגופך רק המסיכה"? 

- "כן גבירתי בדיוק כמו שרצית".

- "מיד אגיע , תמתין בכניסת החדר כורע על ארבע"! 

 

אני אוהבת שהפחד ניכר בקולו , זה נותן הרגשה מעולה ! 

הוא פחדן ,  תמיד חושש מדי , ממני , מהחשיפה , מהעובדה שיודע שבסוף יפקיד את חייו בידיי. 

זה כיף , לשלוט טוטאלית בחייו של אדם עם מעמד וכח. 

זה מעצים את החוויה , את ההשפלה שלו ,  כמה קשה לטייל עם ההרגשה הזו שאתה כבול ... 

אבל הכי חשוב שלי זה גורם לטוב , לכח ולתחושת ניצחון ועליונות. אז שיסבול ויושפל! 

 

אני עולה לחדר! בטח כבר כואבות לו הברכיים מההמתנה על ארבע. 

אין טעם שיכאב לו ככה כרגע , הלילה עוד צעיר ויש לי כל כך הרבה דרכים מעניינות להכאיב לו. 

 

הגעתי...  פותחת את דלת החדר.... 

 

לפני 11 שנים. 30 באוקטובר 2013 בשעה 21:18

יש לי ממש חשק מטורף לראות אותו מדמם... 

לא חתך קטנטן שיוריד לו דם לדקה... אלא ממש מדמם... 

לוקחת אותו לסטודיו של חבר טוב , יש לו סטודיו עינויים מיוחד... וגם צריכה את עזרת הידיד למה שמתכננת לו... 

הגענו לשם, נכנסים ומבקשת מהידיד שלי שיעזור לי לתלות את הכלבלב שלי... 

תולה אותו מהרגליים... על וו בתקרה... מחמיא לו להיות הפוך... מאדים לו את הפנים בחן מיוחד של חוסר אונים ...

 

ככה שהוא הפוך... יכולה לנשוך לו את הצוואר כמו שחושקת... בא לי ממש לגרום לו לדמם כך... כמו בסרטי הערפדים הקיצ'יים והמוכרים... 

אף פעם לא עשיתי זאת, אבל בהחלט משהו בו גורם לי לרצות בזה כל כך... מעורר בי תאווה לדם ובכלל... דם זה סקסי .

לוקחת סכין מהמגירה בארון... סכין פרפר כסופה וחדה מאוד... מתקרבת אליו ... ומלטפת אותו בסכין... מרגישה את הרעידות שלו בכל הגוף... 

אני לא רוצה להכאיב לו עם הסכין, אך הפיתוי גדול מדי... משהו בו באמת מעורר בי חשקים מטורפים שלא היו עד היום... 

מגרה אותי מאוד המחשבה שידמם... שאלקק את הדם שלו ... אטעם אותו ואדע שהוא התמסר באופן מוחלט... 

 

מעבירה את הסכין על בטנו... כבר לא בעדינות כמו קודם... היא כבר ממש משאירה עליו סימן קסום ... 

מביאה את הגאג שהוא כל כך אוהב... שיהיה לו מה לנשוך שכואב לו... וגם יפחית את רעש הצעקות שלו... 

מלטפת אותו... מבטיחה לו שהכל מתוך אהבה ... שהכל יהיה בסדר... אחרי שאסים איתו ויחלפו הכאבים... 

אבל... גם אחרי שהכאב יחלוף... ישאר לו סימן... שיזכור תמיד למי שייך...

 

הוא נראה רגוע יותר בגופו... אבל הפנים שלו בהחלט חושפות את האמת ... 

לוקחת את הסכין החדה... מחזיקה את ידו... וחורטת לו קו באורך סנטימטר וחצי.... מחוייכת ... הוא מדמם ...

זה מאוד מחרמן אותי...  אבל ... זה עדיין רחוק מהכאב והדם שרוצה לראות בו ... 

לוקחת את היד שלי... מנקה לו את הדם שזולג... מורחת לו אותו על הגב... ורושמת לו בדמו את שמי... 

מלקקת את הדם שנותר לי על האצבע... וההרגשה... מטורפתתתת ... אין מילים טובות מספיק בשביל לתאר את התחושה... 

הוא לא סובל עדיין מכאבים... זה קצת מאכזב אותי... 

מלטפת אותו עם הסכין שעליה עוד ממש מעט מדמו... מעבירה אותה על כל גופו העירום... וחושבת איפה בא לי להשאיר עוד סימן קסום ממני...

החזה..? הבטן...? הגב..? 

 

לא! מצאתי את המיקום הנכון... משחררת אותו מהקשירה... מורידה אותו על ארבע לרצפה... למקומו הטבעי ...

בעוד הוא על ארבע... מתקרבת לכף רגלו עם הסכין... ונועצת בה דקירה לאורך כל כף הרגל... לא עמוקה בשביל חלילה לגרום לו נזק...

אבל מספיק עמוקה לדימום... ולכך שירגיש אותי בכל צעד וצעד שעושה בשבועות הקרובים... 

הוא כבר מתפתל מכאבים... זה הרבה יותר עמוק מהיד... שומעת אותו נאנק מכאבים... אבל הגאג מונע את הצעקה לה הוא זקוק... 

הוא מדמם ... אפילו הדימום שלו קסום... כמעט קסום כמוהו... 

 

האדרנלין זורם בכל גופי... ייתכן שחוויתי אורגזמה קטנה מכל אנחות הכאב שלו... ומראה הדם המדהים... 

עכשיו... אני כבר רגועה... נושמת לרווחה... והוא היום יותר מתמיד.. יודע שהוא הרכוש הבלעדי שלי... 

הלילה הוא כבר מסומן... לנצח. 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 29 באוקטובר 2013 בשעה 19:09

יש ימים כאלו שאני קמה רעבה להכאיב... 

שכל מה שחושבת עליו זה הרגע בו יגיע הערב, ניפגש ואבצע בו כל העולה על רוחי... 

לשחרר את כל האגרסיות מכל היום... להכאיב לו , להנות מהכאב שלו ,  מהסבל שלו בכל מכה שלי אליו...

 

הערב הגיע, אני בדרך הביתה והוא כבר יודע איך לחכות לי... בכניסה לבית על 4 עירום .

אני נכנסת, הוא מהלך על 4 אחריי , אני מתיישבת על הספה נאנחת מכל היום , הוא כמו כלבלב טוב ומחונך מתקרב ומוריד את נעליי...

מעסה לי כפות הרגליים , מלקק אותך, בלשון רטובה ומתלהבת כמו ילד קטן שטועם לראשונה גלידה ...

הוא יכול להמשיך כך לנצח אם לא אפסיק אותו... יש לו לשון טובה ומיומנת מאוד ...  חלקלקה כזו ארוכה ונעימה... 

 

אני נעמדת על רגליי, סוחבת אותו מהשיער הקצרצר שלו שבקושי מצליחה לאחוז בו ... אך בכל זאת מצליחה לגרור אותו אחריי...

ככה כמו שהוא , על 4 עירום ממש מגרה אותי ... מגרה אותי כל כך שהולכת ומורידה את השוט שתלוי על הקיר... 

הוא ממתין על הרצפה הקרה , המבט שלו לא זז לרגע מהרצפה והוא נראה מעט מכווץ מההתרגשות , הוא יודע שחזרתי קצת עצבנית מהמשרד הערב

ושהוא הולך לשלם על כך בלא מעט הצלפות , הוא לא אשם... אבל בשביל מה הוא כאן אם לא בשביל להרגיע אותי..?

 

השוט כבר התקרר מעט על הקיר , אבל עכשיו אחמם אותו על הישבן המתוק של הכלבלב המקסים שלי...

בעוד הוא כורע על 4 , אני מצליפה בו לאט לאט ... פעם אחר פעם , בינתיים עדיין נעימה לו החוויה... 

הוא כמעט ומחייך כי חושב שזה כל מה שירגיש הערב... חמוד כל כך מלא אופטימיות... 

מגבירה את עוצמת ההצלפה בין כל כמה הצלפות , כעבור מספר דקות כבר כל הישבן הלבנבן המתוק הופך אדמדם מקסים ...

אבל זה לא הגוון שהייתי רוצה להגיע אליו , נושמת עמוק ומתרכזת, ההצלפה הבאה תגרום לו להבין מה עומד לבוא...

"אייייייי" 

" שששש שלא אשמע אותך מוציא הגה... " לוחשת לו... ומלטפת את ישבנו האדמומי ... 

מגבירה עוד קצת את עוצמת השוט ... ושוב צעקה שלו... אבל הפעם הייתה כמו גניחה... מביטה בו ורואה את איברו זקור... 

פניו מעט מבויישות... בכל זאת, הכלבלב שלי עדיין גור חדש בכל החוויה הזו... 

 

לוקחת את הקולר שהוא למד לאהוב... ושמה על צווארו ,  חיוך רחב ניכר על פניו... הוא מאושר... 

אתן לו לנוח מעט ... אקשור אותו בחוץ במרפסת להתקרר מעט בינתיים... 

 

זהו עכשיו הוא כבר רגוע יותר, מוכן יותר למה שמצפה לו ... יוצאת אליו והוא ממתין עדיין על ארבע, ברכיו כבר כואבות לו ...

מכניסה אותו לבית , הוא על ארבע קרוב לקצה המיטה ... 

פניו נראות שלוות לרגע ... הוא מרגיש בנוח כבר לא עירום במרפסת וחשוף לשכנים שעלולים להציץ מחלון ביתם... (לא לאורך זמן) 

מתיישבת על המיטה , מורידה את המכנס והתחתון...  וזה הזמן שלו לענג אותי.... 

נשכבת על המיטה , מחזיקה את הרצועה שלו שמחוברת לקולר... ומניעה אותו בקצב הנכון לענג אותי... 

 

לפני 11 שנים. 27 באוקטובר 2013 בשעה 15:28

מכירים אותה...?

בטוח כולכם עברתם את זה לפחות פעם אחת כאן...

הרגע הזה, שלא בטוחים אם העולם הזה עושה טוב או רע....

שרוצים להרגיש את מי שאתם בתוך העולם... אבל הוא לא נראה תמיד כל כך בטוח.

הרגע שנדמה שמכירים , שמתחברים, שיש הבנה והדדיות.... ואז... 

בשניה הכל עובר... שקר קטן שמתגלה... רכילות מיותרת שמסתבובבת... 

צרות וקנאה... ועוד מליון סיבות נוספות שגורמות להרהור... למי להאמין ולמי לא... 

כבר לא בטוחה מה המקום שלי כאן בעולם המופלא הזה...

רוצה לחוות את הכל... לא מצליחה לשבוע מהקסם של החוויות...

שולטת... נשלטת...? מתחלפת...? 

מחפשת תשובה שתגרום לי להישאר כאן... 

לפני 11 שנים. 27 באוקטובר 2013 בשעה 14:09

לפני 11 שנים. 25 באוקטובר 2013 בשעה 14:27

אני אוהבת את האזיקים האלו... לא מחנויות סקס, אזיקים אמיתיים, חזקים יותר שלא ניתן להשתחרר מהם בלחיצת כפתור קטנטנה....

מתלבטת לאן לקשור את הצעצוע החדש... 

בוא כלב טוב שלי, צריך להוריד לך את הבגדים, מפשיטה אותו... לאט ובזהירות.

שהוא עירום, נראה הרבה יותר כנוע ומבוהל...

הפנים שלו כל כך יפות שהוא מפוחד, מוארות כאלו ... הפחד מאוד מחמיא לו.

מחזיקה אותו מהרצועה, הוא על 4 מתהלך לצידי לכוון המקלחת, מרימה אותו מהרצועה שיעמוד על שניים, כמעט וחונקת...

אבל משאירה לו מעט מרחב שיתרומם בעצמו ולא רק מהמשיכה ברצועה, אוזקת אותו לעמוד הדוש במקלחת שפניו לקיר.

מביאה את הגאג לסתום לו את הפה.. הוא עדיין חדש, לא מסתדר טוב עם כאב, אבל השכנים לא צריכים לשמוע זאת...

עכשיו , מביאה סיגריה, צופה בו מעט ומעשנת... חושבת איך להתחיל למדוד את סף הכאב שלו... 

לפני 11 שנים. 25 באוקטובר 2013 בשעה 1:44

החלטתי להוציא אותו לטיול... 

לקחתי את הקולר עם הרצועה, שמתי לו את הקולר סביב צווארו והולכתי אותו לצידי, על 4 לכוון המרפסת

המרפסת חשופה, השכנים מלמעלה יכולים לראות, אבל לא ממש אכפת לי... שידעו, כן שידעו שזה הכלב שלי!

מתיישבת על הספה במרפסת, הוא לרגליי, כנוע צייתן ומקסים.

אני מרגישה שהוא קצת מפחד, מפחד שיראו, אולי שיגיבו , מקרבת אותו עוד קצת לרגליי...

מלטפת את ראשו בעדינות... ומטיחה אותו לכוון כפות הרגליים, שם מקומו.

הוא נושק להן, ומלקק בלהט, מתחיל להרגיש קצת יותר בטוח הכלבלב המקסים שלי... 

כבר לא חושב על כך שחשוף, כולו שקוע בליקוק הרגליים... 

מעלה לו את הראש כל פעם בעוד סנטימטר... שילקק טוב טוב את כל הרגל... לכל אורכה... 

מתקרבת לקצה המיטה , מחזיקה אותו מהראש... ודוחפת את הפנים שלו לבין רגליי... 

שיריח... ילקק מעט... יתענג לו מעט ויענג ... 

הוא מתרגש, אם היה לו זנב היה מכשכש בו ממש בלהט... כמו כלב שקיבל עצם לה חיכה הרבה זמן...

מזיזה לו את הראש, אסור לו להתלהב יותר מדי , צריכה לעבוד איתו עוד על משמעת.

לוקחת את הרצועה וגוררת אותו חזרה לבית...

הנה האזיקים !!! בדיוק מה שהייתי צריכה... ההמשך יבוא :) 

לפני 11 שנים. 24 באוקטובר 2013 בשעה 19:54

דפיקות חלשות בדלת... 

מתעלמת, לא כי לא רוצה לפתוח, סתם בשביל להאיץ לו עוד קצת את דפיקות הלב... 

עוד דפיקות, הפעם הן קצת יותר עדינות, אפילו קצת מבוהלות כאלו , כמו מי שלא בטוח שזוהי הדלת שרוצה שתיפתח.

פותחת את הדלת, מורידה אותו על 4 , הרי שם מקומו אין לו מה לעשות על שתי רגליים , מיותר לחלוטין.

קוראת לו כמו לכלבלב חמוד ומפוחד, והוא נכנס לאט לבית צמוד לרגליי . 

לוקחת את הכלבלב החדש שלי להכיר לו את פינת הישיבה החדשה שלו, על שטיחון קטנטן ליד מיטתי , ליד מניחה לו קערית מים 

שחלילה לא יתייבש , הרי אני אוהבת בעלי חיים 😄 .

מתקרבת, מלטפת, מרגיעה את הכלבלב שעדיין לא הסתגל לבית ורוצה לרחרח כל פינה.

מרשה לו להריח את כפות רגליי , הוא מתפתה ומלקק אותן .... דממה... ואז צליל סטירה , כנראה קצת כאבה לו אבל הוא צריך ללמוד שלא עושים כלום ללא אישור.

הכלבלב קצת מבוהל... אתן לו לנוח מעט לפני שאמשיך באילוף.... to be continued 

 

 

לפני 11 שנים. 23 באוקטובר 2013 בשעה 16:44

"אני אהרוג אותך!" הוא צרח, הכנה לדקור עמוק את הסכין בגרונה...
"לא, אתה לא," היא אמרה...
"אני רוצה להרוג אותך. אני חייב להרוג אותך."
"למה?"
"בגלל שהם אמרו את זה."
"מי אמר?"
"הם".
"ו ...?"
"אם אני לא אעשה את זה, אני אמות."
"אז אתה מעדיף להיות רוצח מאשר להיות מת."
"אין לי הרבה ברירות".
"אבל מה אם אתה תהרוג אותם?"
"אני לא יכול."
"למה?"
"הם חזקים יותר."
"איך חזקים יותר?"
"חזקים מדי בשבילי."
"ואם אתה תתקוף אותם בסכין הזו?"
"יש להם הרבה יותר מסכין".
"אבל יש לך דבר אחד שהם לא יודעים."
"ומה זה?"
"אין לך מה להפסיד ..."

לפני 11 שנים. 21 באוקטובר 2013 בשעה 21:25

היום, בשיעור עברית , נתנו לי משימה : תארי לעצמך שאת רופאה מומחית , שנותנת מרשמים לכמה בעיות והפרעות , כגון בדידות , עצב, לב שבור וכו '
אז, לאחר שכתבתי את התשובה שלי , החלטתי לשתף אתכם מרשם שמרפא את הלב השבור שלי :

קודם כל , הרי שליבך שבור, את צריכה למצוא את הבן זונה ששבר אותו , ולשבור את פניו. ואז לצחוק על הכאב שלו . הוא מרפא .
החסרונות של שיטה זו שאחר כך יהיה מלא דם על הרצפה שלך...

דרך נוספת כדי לרפא את הלב השבור שלך היא , כמובן, שימוש ב - Serial killer,  ודאי שאת הזמנת Cereal killer , כי אז הוא יאכל את כל הקורנפלקס שלך, וזה יהיה חבל .

אם את עדיין לא רוצה להגיע למצבים אלימים , את יכולה גם לשבת על הספה שלך ולאכול גלידה. המון המון גלידה . טעם " רחמים עצמיים " רצוי .

אם את חוששת מהשמנה , זה בסדר,  גלידה קטנה לא תשנה שום דבר, את תיראי כמו פרה בכל מקרה.


ובכן, אם את עדיין לא מרוצה , יש מיתוס אחרון להתמודד עםלב שבור :

כבי את המחשב , תזיזי את התחת שלך וצאי מהבית ,  את תמיד יכולה לקפוץ מגשר, או פשוט לתת כרישים לאכול אותך.

כל עוד את מבצעת בהצלחה את  ההתאבדות , זה בסדר ,  שירפא את הלב השבור שלך.