כשאור פוגש חושך

הלילות הכי קשים...
אני לבד עם עצמי והמחשבות מזדחלות פנימה,
לא נותנות מנוח...

"אם לא הוא אז אף אחד....
יותר טוב כלום מכמעט..."
(עברי לידר בהטייה)

לפעמים אני חושבת לעצמי - עזבי, פשוט תוציאי אותו מהמחשבות שלך.
הוא מבוגר, הוא מעשן, הוא אוהב את חיי הלילה, הוא בא עם היסטוריה ומטען.
תמצאי לך מישהו שבשבילו הכל יהיה חדש, כמו לך...
שיתרגש מהחיים בכל פעם מחדש, שלא יהיו לו אילוצים כאלה.

ואז אני נזכרת במשהו בו, בגופו המרטיט או במילים היפות שלו ומתקשה לסלק אותו ממחשבותיי..

קשה יש רק בלחם היינו צועקות בקורס בצבא.
מסתבר שקשה זה החיים האמיתיים...
הלב כואב... הדמעות זולגות..
המילים שלו, שעכשיו הן בוטות וקשות, מרגישות כמו אלפי סכינים שדוקרים אותי...

מקווה שיהיה לילה.... שקט...