הילדה חולה עם וירוס מהגיהנום. היה לילה לבן. החלפות סדינים ובגדים ומה לא. בבוקר אני גמורה. כשאתה מתעורר ושולח הודעה אני מעדכנת שהמפגש בוטל. איזה בעסה. אבל אני צריכה את אבא. רוצה לנוח מהכל ולו לשעה. מתחילה במירוץ אחר הזמן - אפשר בצהריים? אפשר אחהצ? לחץ. אתה לא ממש נותן תשובה ואני מנסה אופציות. מחליטה לקחת את הקטנה לסבתא. מקסימום זה יצליח. פקקים למות. גם שישי צהריים, גם הפגנה מזדיינת איפשהו, וגם ברדיו מדווחים על פיגועים מהשטן. כמה רוע אפשר לבלוע ? מכבה את הרדיו.אוף אני כל כך צריכה לאבא. הקטנה מופקדת אצל סבתא במצב די סמרטוט ואני מבטיחה לעשות ״סידורים״ מהר ולחזור. אני במירוץ של הזמן, חוזרת לפקקים, כוסעמק איתם כבר. מנסה להיות חיובית. ״להנות מהדרך״ ..לפחות עכשיו אין לי ילדה סובלת באוטו. אולי מוזיקה .מדליקה שוב רדיו. דיוויד בואי שר גראונד קונטרול טו מייג׳ר טום. אנד מיי גאד לאב בי וויד יו.
לא מנסה אפילו לחפש חניה, תופסת לשכן ומקווה שלא יקפיץ אותי באמצע שאני קשורה או חוטפת או גומרת או משפריצה או נשטפת.
עולה בטיל הביתה. פאק לא הדלקתי דוד. מזל שגילחתי כבר אתמול. אז רק שטיפה קצרה. לא הספקתי. אתה עולה ואני מתפשטת מהר מהר כדי לקבל אותך ערומה. חובה. פותחת לך את הדלת ובורחת למקלחת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~הצלחתי !!~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואתה ? אתה לא עושה לי הנחות...
אבל הרבה מאוד אנחות.
של כאב. של עונג. של געגוע.