בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 5 שנים. 10 במאי 2019 בשעה 6:32

אחרי הפיקניק עם החברים מול המטס

ולפני מסיבת טבע חגיגית לעצמאות -

נפתח לי חלון הזדמנות להפגש עם אבא... לא יכולת.... אבל הבטחת לסדר לנו חלון אחר.

אחרי ששתיתי מלא, אחרי שהגעתי למסיבה מהממת, אחרי שהתכבדתי בסמים כאלו ואחרים, עפה בתוך הטראנס הכל כך אהוב שלי,  רוקדת ורוקדת לתפארת מדינת ישראל.

בשיא הקרחנה, אתה פותח חלון.

בום.

אמרתי שלום לחברים, למסיבה ולטראנס. רוצה לאבא.

רצה לאבא.

רצה בחושך...לכביש הראשי ..קופצת על המונית הראשונה. רצה לאבא.

רוצה לאבא.

מתנשפת. מתרגשת. מתפוצצת כמעט.

מתקלחת, מגלחת, מתכוננת.. והכל באוטומט.

מרגישה אלופה על הריצה והרצון.

מרגישה שהלב עוד מעט קופץ לי מהגרון.

מרגישה איך הכוס מסתנכרן עם הקצב של הלב.

מרגישה שאלוהים אותי ממש אוהב.

 

ואז אתה.

שיודע הכל.

כמה רצתי וכמה רציתי.

מניח לי את הראש אצלך. בפנים. בתוך. וכל העולם דממה.

אתה מדליק לנו ת'משואה.

לתפארתי, לתפארתך

ולתפארת מדינת ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י