בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 5 שנים. 10 ביולי 2019 בשעה 22:12

בנקודת הפתיחה, אני על הבירכיים בכרית שלי.

אתה מתפשט ...ובדרך למקלחת אתה נותן לי בעיטה קטנה בתחת

כאילו בצחוק כזה...לא כואבת ..אבל משפילה. (ככה המח שלי מפרש בעיטה!) 

האינסטינקט שלי (הוא, לא אני) החזיר לך כאפה לרגל.

והצד הנעלב גם ניסה שזו תהיה אחת חזקה.

בום. 

הרמת אותי מהשיער לספה והחטפת לי כמה חזקות.

״את מרביצה לאבא??״

עניתי כן.

וששאלת שוב , בין החטפה להחטפה,

עניתי שוב - כן. כן. וכן.

בלי בעיטות, אני לא רוצה!

״את לא מחליטה״

 

אני בנאדם שעומד על שלו, גם כשזה עולה ביוקר

לוחמת חופש וצדק

ומצד שני אוהבת שאתה מחנך אותי. מאלף אותי.

איך כל זה אמור להתיישב יחד במח אחד ??

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י