את האמת שלי

אפיקורס היה זה שאמר 
''לא חשוב איפה אתה, חשוב עם מי אתה''. 
ואת, מאז שהלכת, לא חשוב איפה אני, אין לי היכן להיות.

רוצה להיות העבד שלך הכנוע

ורוצה להיות הגבר שלך המוביל.

רוצה להיות חזק בשבילך

ורוצה לפחד ממך.

רוצה להיות יציב ורגוע לידך

אך רוצה להתרגש ולהיות מבולבל במחיצתך,

רוצה לכבד ולהעריץ כל מילה, כל תנועה שלך,

ורוצה להתרפס ולהתחנף.

רוצה שתכבדי אותי ורוצה להיות חסר ערך לידך.

רוצה חופש ורוצה להיות כפוף למרותך.

רוצה לא להיות קנאי אבל כנראה שאני חלש מדי.

רוצה שתכעסי עלי ורוצה שתנחמי אותי,

רוצה שתענישי, רוצה שתותרי,

רוצה לפנק וכמהה לילטוף ממך.

כל כך הרבה לבטים וכל כך הרבה ניגודים, רק דבר אחד הוא ברור ומוחלט -

אני רוצה להיות לידך

אשליה
מתגעגע לזאת שלא קיימת וכנראה מעולם לא התקיימה.
ובכל זאת, מתגעגע אליה, לאשליה, לאושר המוחלט, הממלא, המסמא, זה שעטף אותי באהבה, בחמימות, באופטמיות ובאושר לא נודע.
מתגעגע לחיבוק הדוב ששיתק ושחנק אותי זה שקרסתי תחתיו בהנאה, מתגעגע למחנק הזה שהשתלט עלי, זה שמילא אותי ומילא, ומבפנים החוצה פרץ מתוכי בגאווה.
פעם טעמתי ואין דרך חזרה, ככה אני רוצה אותה, את האהבה, ככה לפחד וככה להכנע, ככה לוותר וככה להתמסר, ככה להשתוקק וככה להשתתק, ככה אני רוצה!
והכל אשליה, מתגעגע למה שמעולם לא היה, אין דרך חזרה, אין ומעולם לא היה, אשליה.