"עכשיו תדחף את הזין שלך פנימה, תחדור", מצווה עלי הגבירה.
ואני מנסה שוב ושוב, הבעיה שהזין שלי גדול מדי וזה מכאיב, הוא לא נכנס.
גבירתי מסתכלת עלי בכעס ותסכול.
"גבירתי, הוא פשוט גדול מדי" אני אומר בגאווה סמויה אבל אותה זה לא מרשים.
"אז תוריד אותו ואז תכנס" היא אומרת בכעס.
"טוב אני אנסה" אני אומר בהכנעה. "הוא לא רוצה לרדת כשאת בסביבה" אני מתחנחן.
"יש לי רעיון" היא אומרת וחיוך מרושע עולה בעיניה "תסתובב ותראה לי את הישבן"
"אבל גבירתי..." אני מנסה אבל סדרת הצלפות קוטעת אותי.
"אני מצליפה עד שהוא יורד, תודיע לי מתי להפסיק"
בהתחלה ההצלפות רק מעמידות אותו יותר אבל ממכה למכה הכאב גובר והופך לבלתי ניסבל.
"נדמה לי שאפשר לנסות" אני אומר לאחר כ 20 הצלפות גבירתי מפסיקה ומצווה עלי להסתובב אליה, אני מסתובב לאט, יודע שאין סיכוי ושהיא הולכת לכעוס על שהפסקתי אותה שלא לצורך.
"אתה מתחכם?" היא שואלת בשקט ובחומרה.
"מלכתי, חשבתי ש...." "שששששש" היא קוטעת אותי, "תסתובב" אני מסתובב, "ישבן גבוהה" אני מגביהה, "תספור", אני סופר, וסופר, וסופר, וסופר.... "גבירתי, נדמה לי" "גם מקודם היה נדמה לך" היא קוטעת מבלי להפסיק את ההצלפות, "לא להפסיק לספור" היא מזהירה ואני ממשיך וסופר בקושי.
כמעט על סף בכי היא פתאום מפסיקה. "תסתובב, אני רוצה לראות" היא מצווה.
אני בקושי מתיישר, נעמד על הברכים עם הפנים אליה.
"אני מקווה מאוד בשבילך שזה יספיק"
"אבל עכשיו כשהוא לא עומד, איך אני אחדיר אותו?" אני שואל בקושי.
"אני אשים לך חומר סיכה" היא אומרת. אבל הוא רק שומע חומר סיכה ושוב נעמד.
"אני מתחליה לאבד את הסבלנות איתך, אם אתה לא נכנס עכשיו אתה ממש בצרות"
"אני לא יודע מה לעשות" אני פולט ביבבה מפוחדת.
"אני יודעת, אני יוצאת עכשיו מהחדר אתה מחכה שהוא ירד, חודר וקורא לי" היא אומרת ויוצאת מהחדר, משאירה אותי מבולבל.
"תחשוב על משהו" אני אומר לעצמי, "תנסה להתרכז" ואיכשהו מרוב מחשבות הזין שלי נרגע ויורד.
אני קופץ כמו נמר, אסור לפספס את הרגע, עכשיו זה הזמן לחדור, אני דוחף אותו בכל הכוח פנימה וקורא לגבירתי.
היא נכנסת בצעד יהיר ובמבט מתנשא ומיד עולה חיוך על פניה.
"כל הכבוד" היא אומרת "מפתח אלי, עכשיו כשאתה בתוך חגורת הצניעות, הוא יכול לעמוד אם בא לו, כל הכבוד אני גאה בך"
"נתראה שבוע הבא".
לפני 8 שנים. 8 במאי 2016 בשעה 9:37