משתפת אתכם:)
פעם בשבוע כבר 9 חודשים אני נפגשת עם לקוח ברחובות. כאשר מגיעה חונה את הרכב בחניון. תמיד מקבל את פני איש מבוגר לעיתים מחייך לעיתים פחות. חושבת על זה שהוא נמצא שם כל יום בשמש בגשם כמה שעות טובות ואף אחד לא סופר אותו. בהמשך למחשבה הזו...
כבר כמה חודשים - לא יודעת כמה כי לא ספרתי הולכת לסופר ליד קונה לו שם כמה מאפים ושתיה וכאשר צריכה לשלם נותנת לו גם את מה שקניתי. הוא לא יודע איך קוראים לי, לא ישבנו עדיין לשיחה (מאמינה שזה יקרה, כי אני ממש סקרנית לשמוע את הסיפור שלו) מה שבטוח זה שכשאר הוא רואה אותי מגיעה בבקר ויוצאת, הוא מחייך. כבר קרה שאמר לי שאני לא צריכה, ועניתי לו שאני רוצה.
יש המון אנשים שאנו באים איתם בצדע יומיומי, אנשים המשרתים אותנו בצורה כזו או אחרת, שעובדים בעבודות שאף אחד מאתנו לא היה מוכן לעשות. תעצרו רגע, תחשבו, תחייכו, תשאלו לשלומם. לא חייבים לקנות כמו שאני עושה..אבל לפעמים מספיק חיוך קטן, להראות להם שאנו רואים אותם, מודעים לקיומם ומודים להם על מה שהם עושים. מספיק בכדי להפוך את העבודה שלהם ואת היום שלהם לנסבל ויפה יותר. נקודה למחשבה.
