טריגר אונס.
היו לילות ארוכים שגברים היו שנוגעים בי. ממששים אותי כאילו אני בשר טרי באיטליז. זה היה בבית הספר עם הרבי מכיתה ג שלקח אותי לחדר המורים כדי לגעת בי מתחת הבגדים ולהתחכך בי. אני זוכר את הנשימות שלו. ואת חספוס הזקן הארוך שלו עליי ואת הידיים הקרות שלו שלטפו אותי בצוואר. אבל אז חשבתי שזה נחמד לקבל תשומת לב ממחנך הכיתה. וזה היה גבר ארור שהכרתי בצאט תפוז. מה בסך הכל ביקשתי. לראות פורנו בפעם הראשונה. הוא לקח אותי לדירת סופרי סת"ם ובין גווילי ספר התורה הוא הפך אותי על המזרון ואנס אותי אני לא יכול לשכוח את הכאב של זין שמפלח בפעם הראשונה כאילו השרירים נקרעים לתוך עצמם. הוא לא הקשיב לי כשבכיתי מכאב ועלבון. אני זוכר את הטירוף שהיה לו בעיניים. הייתי בובה חסרת פנים עבורו. אני לא יודע למה חזרתי אליו לדירה שלו שוב ושוב. יודע מה יקרה. עדיין מתחנן והוא עדיין מזיין. טוב הוא ידע לשכנע ולהפעיל מניפולציות זולות. אבל הייתי סך הכל בן 16. ותמיד קוויתי שזה יסתיים אחרת. פעם אחת זה היה יותר מדי כשהוא הביא חבר והם זיינו אותי בתורות על הרכב באיזו חורשה ליד בני ברק עיר התורה והחסד. אז הצלחתי להעלם ממנו לתמיד. לא מזמן ראיתי אותו פחדתי כמו שלא פחדתי הרבה זמן. והיו לילות ארוכים בפנימיה בישיבה. בחורים בוגרים ממני נכנסו למיטה שלי. עשיתי את עצמי ישן אין לי מושג למה הסכמתי למגע שלא בהסכמה. אולי קפאתי, אולי אהבתי את הניצול כשהם שוכבים לידי אחרי שהפשיטו אותי בשקט שלא אתעורר. אני זוכר את הזרע המטונף שנשאר עליי עד הבוקר.
ועכשיו כואב לי. כואב לי בלב והמוח שלי מלא ברעשים. אני זקוק לכאב אחר וחזק שיטשטש אותו. וכבר כמה לילות בחודש האחרון שאני נוסע ליער של מפגשי גייז. מתפשט ממכופתרת לבנה מגוהצת וממכנס שחור. מלביש חזייה גרביונים שחורים וביריות ומתיז על עצמי בושם זול של נשים. בקיצור כמו זונה. מסתובב בשבילים חשוכים בין העצים מבליט את התחת והחזה. נותן לפנסי הרכב שלהם ללכוד אותי כדי לשאול האם אני נדפקת. ושוב נותן לגבר חסרי פנים להסתכל עליי ולגעת בי בלי רשות. מבוגר כזה עם כרס וסיגריה ביד. מריח את המבטים החרמנים שלו ולגעת בי. למשש אותי. להוריד אותי למציצה. ושוב פעם ידיים אוחזות בי דורשות אותי לעומק היער. מבקשים ממני לפעור תחת לזין של גבר חסר פנים וללא זהות. והעלבון וההשפלה הנוקבת כשהוא אוחז בי חזק דוחק את עצמו חזק יותר ואין אף אחד שישמע אותי והזרע המסריח שלו שוב פעם נשאר עליי.
הכאב הרגשי הזה מטשטש כאב אחר. משחרר אותי קצת מהכלוב של החיים. ואני חוזר הביתה מרגיש מטונף ומלוכלך מלהיות שימושי לגברים כשאני לא נמשך לגברים. תוהה האם זה היה יכול להיות אחרת.
בלי תגובות שופטות בבקשה.
עושה את זה מוגן.