אֲנִי זוֹנָה.
זוֹנָה עִם צֹרֶךְ עָמֹק לִהְיוֹת חוֹר שִׁמּוּשִׁי בִּשְׁבִילְךָ; לִהְיוֹת חוֹר פּוֹעֵם בְּלִי זֶהוּת, מַחְשָׁבוֹת אוֹ תִּקְוָה, מֵעֵבֶר לִשְׁכַּב עַל כָּרִית, לְפַשֵּׂק רַגְלַיִם וְלִסְתֹּם עֲבוּרְךָ.
זוֹנָה עִם צֹרֶךְ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ גּוֹהֵר מֵעָלַי, מוֹחֵץ אוֹתִי וְתוֹפֵס אוֹתִי חָזָק עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מִמֶּנִּי חַלְקִיק וְדָבָר, מֵעֵבֶר לִהְיוֹת חוֹר שִׁמּוּשִׁי לָרָעָב שֶׁלְּךָ.
זֶה לֹא הַזַּיִן שֶׁלְּךָ שֶׁמְּמַלֵּא אוֹתִי; זוֹ הַהֲבָנָה שֶׁאַתָּה דּוֹפֵק אוֹתִי כְּדֵי לִפְרֹק בְּתוֹכִי אֶת הַחַרְמָנוּת הָאֶגּוֹאִיסְטִית וְהָאַגְרֵסִיבִיּוּת שֶׁכְּלוּאִים בְּתוֹכְךָ כַּמָּה יָמִים. לִרְאוֹת אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ עֲצוּמוֹת כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְרַכֵּז בָּעֹנֶג שֶׁלְּךָ מִלְּזַיֵּן אוֹתִי, אוֹ שֶׁתּוּכַל לְדַמְיֵן מִישֶׁהִי אַחֶרֶת שֶׁאַתָּה רוֹצֶה – אֲבָל לְמִישֶׁהוּ אַחֵר הִיא כְּבָר שַׁיֶּכֶת.
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּדַיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁתּוֹפְסוֹת אוֹתִי חָזָק בַּמָּתְנַיִם וּבַגָּרוֹן, שֶׁלֹּא אָזוּז אוֹ אֶנְשֹׁם; כִּי בִּשְׁבִיל חוֹר כָּמוֹנִי זֶה מוֹתָרוֹת. יֵשׁ לִי צֹרֶךְ שֶׁתִּשְׁבֹּר לִי אֶת הָאַגָּן מֵהַדְּפִיקוֹת שֶׁלְּךָ, צֹרֶךְ לִהְיוֹת חוֹר מַשְׁמָעוּתִי לַגְּמִירָה שֶׁלְּךָ, אֲבָל לִהְיוֹת חוֹר סְתָמִי, עוֹד אֶחָד מֵהָאֹסֶף הָרָחָב שֶׁלְּךָ.
אֲנִי זְקוּקָה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָרִכּוּז הָעַצְמִי שֶׁלְּךָ מֵהָעֹנֶג לְזַיֵּן וְלִדְפֹּק אוֹתִי חָזָק, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַבֵּיצִים הַמְּלֵאוֹת שֶׁלְּךָ דּוֹפְקוֹת אוֹתִי בְּנוֹסָף.
זַיִן שֶׁיְּמַלֵּא לִי אֶת הַחוֹרִים בַּלֵּב.
זַיִן שֶׁפִּלַּח אוֹתִי כְּמוֹ סַכִּין בַּלֵּב.
צֹרֶךְ לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאוֹרְגַּזְמָה שֶׁנִּפְרֶקֶת בְּתוֹכִי בְּאַלִּימוּת; לְהַרְגִּישׁ אֶת הַצֹּרֶךְ שֶׁלְּךָ לְהִתְרוֹקֵן בְּתוֹכִי שׁוּב וָשׁוּב