לפני 13 שנים. יום שני, 27 באוגוסט 2012 בשעה 7:13
שאת ניזנת מנשמתי
סועדת לבך בכוחי
את מביטה בעיניי ברעבתנות
רואה איך אני כלה
נגמר ומתרוקן ,
באצבעתייך החודרות את ממששת את חדרי לבי
אוספת לתוכך את תשוקתי
מרווה את עצמך בזכרונותיי הטובים ,
עינייך הקרות בוהות בי כמקור למזון
מתכננת איזה חלקים להשאיר
ואיזה חלקים לאכול,
מתנועעת לצללי גריסת הטרף
לקול צווחת הנשמה הנאכלת ,
את לא מוותרת על שום משאב משביע
מבתקת את נשמתי כדי ליזון מהמשובח שביותר
משאירה את אחריך הרס חורבן לעד ,
בהשלמה אני רכון ופעור לתאבונך הגדול לתוכני
מתמסר לשינייך הנגסות את עתידי
מרגיש איך אני נאכל ומסתיים
נזלל ומתרוקן ,
אבל יודע שזהי רק שליחותי
להוות לאלוהיתי מקור למזון
לכן אני שקט מיוסר וקפוא
יודע שאני רק פריט קטן בסעודת מלכתי.