דמותך רכה כפופה לקרקע
מחזיקה את שולי שמלתך
העשויה מתחרה לבנה
שערך הזהוב הפתוח
גולש מטה בחינניות
פרח אדום כמו יין צעיר
תחוב באוזנך הקטנה
משווה לך מראה של מלאך
את אוספת אותי
מלקטת אותי
חלקים מדממים
איברים פנימיים רוטטים
גולגולת לב וטחול
לתוך סל עם מראה כפרי
חתיכות עור קרועות
פזורות לכל עבר
יער עבות מסתיר זוועות
שנבראו לפני כמה שעות
ערפל סמיך וכבד
המחבק את המראות
יש לך מבט עצוב אבל אוהב
כשאת נושאת את חלקי גופי בחיבה
כמו אם הנושאת את עוללה בחיקה
מניחה אותי בעדינות על מזבח קר
העשוי משיש בהיר
המלא בכתמי דם עזים וכהים
סכין חדה שבעזרתה ביתקת את גופי
עדיין נעוצה בליבי
את לוקחת נשימה עמוקה
שופכת ומביאה אותי
להיות שוב נוכח על המזבח הקדוש
תפילה ותחינה אלימת יוצאת מפיך
כשאת גוהרת מעלי
מרכיבה אותי מחדש
לפי התבנית שלך
הצרכים המדויקים וטהורים שבך
מחברת שוב את כל חלקיי
בסבלנות אין קץ את ממיינת
חושבת מה יהיה שימושי
ומה ישאר מיותר
לוחשת לי מילים יפות וגאות
מלטפת את פניי עם שתי ידייך
נהנית מהדמות החדשה שלי
את מרגישה אלוהים לרגע
מנשקת אותי בתשוקה
מפצירה בי שאתעורר
שאפקח את עיניי ואביט בעצמי
ואתמלא בגאווה
שאראה איך סוף סוף
אני באמת עשוי רק בשבילך
מושלם למען תשוקתך