ספרית הפנטזיות שלי

שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה
שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות
בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד

ואולי זה כבר לכל החיים
להיות לבד

אבל בלונדון יש יותר סרטים
בלונדון יש מוסיקה טובה
בלונדון טלויזיה מצוינת
בלונדון אנשים יותר אדיבים
כך שהייאוש נעשה יותר נוח

אתה מבין?
הייאוש נעשה יותר נוח

אתה מבין
אם למות כמו כלבה
אז לפחות הטלביזיה
תהיה טלביזיה

אַרְבַּע חֵרוּיוֹת נוֹדָעוֹת לִתְהִלָּה
הֶחֱלִיטוּ, בִּנְשֹׁב רוּחַ סְתָיו קַלִּילָה,
לַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת בְּרִיצָה, לְשֵׁם שְׂחוֹק,
וַאֲשֶׁר תְּנַצֵּחַ - זֵר יֻתַּן לָהּ כְּחֹק.
אָז נִצְּבוּ בַּשּׁוּרָה אַרְבַּעְתָּן, לֵאמֹר:
הַחֹפֶשׁ מִפַּחַד,
הַחֹפֶשׁ מִמַּחְסוֹר,
וְחֹפֶשׁ הַדָּת,
וְחֹפֶשׁ הַדִּבּוּר,
וּסְבִיבָן - הַקָּהָל וְרָאשֵׁי הַצִּבּוּר.
אַךְ בְּטֶרֶם הִתְחִילוּ
אֹרַח לָרוּץ,
נִתְגַּלָּה יְצוּר פֶּלֶא, צוֹלֵעַ וְגוּץ,
אֵיזֶה חֹפֶשׁ מוּזָר, חֲמִישִׁי בְּמִסְפָּר,
שֶׁאֲפִלּוּ בְּרֶמֶז עָלָיו לֹא דֻּבַּר,
וְיִגַּשׁ מְדַדֶּה עַל רַגְלוֹ הַחִגֶּרֶת,
אֶל אַרְבַּע חֵרוּיוֹת עֲרוּכוֹת לְתִפְאֶרֶת,
וְיִצְחָק עַרְמוּמִי וַיַּגֵּד בִּקְרִיצָה:
אֶתְחָרֶה גַּם אֲנִי עִמָּכֶן בְּרִיצָה.

אָז נָשְׂאוּ חֵרוּיוֹת אֶת קוֹלָן כְּמוֹ נֵבֶל
וְתִשָּׁאֵלְנָה בְּבוּז וְרַחֲמִים: מִי הַנֵּפֶל ?
אֵיזֶה חֹפֶשׁ אַתָּה?
וּבְמִצְמוּץ וְלִפְלוּף
סָח הַנֵּפֶל: אֲנִי הוּא חֹפֶשׁ הַסִּלּוּף.
צְחוֹק נִתַּךְ מִסָּבִיב
כְּמַפַּל הַמַּיִם:
הַלָּזֶה יִתְחָרֶה עִם קַלּוֹת הָרַגְלַיִם ?
הוּא יִכְרַע ! הוּא יִפֹּל ! הוּא יִהְיֶה לַקֶּלֶס !
הוּא חִגֵּר ! הוּא גַּמָּד ! הוּא מָשׁוּל כְּחֶרֶס !
אֲבָל הָס... תַּחֲרוּת מַתְחִילָה ! הַצְּחוֹק תַּם...
אַט לְאַט הִתְאַבֵּן הַקָּהָל הַנִּדְהָם -
רָחֲבוּ הָעֵינַיִם ! אִלְּמָה כָּל לָשׁוֹן !
הַסִּלּוּף הַפִּסֵּחַ
מַגִּיעַ רִאשׁוֹן !
עוֹד תַּחֲרוּת נֶעֱרֶכֶת ! עוֹד שְׁתֵּי תַּחֲרוּיוֹת !
שׁוּב עוֹבֵר הַסִּלּוּף לִפְנֵי הַחֵרוּיוֹת !

וּבְבוֹאָן אַחֲרָיו לַמָּקוֹם הַמְּסֻמָּן
חֲדֵלוֹת הֵן כִּמְעַט לְהַכִּיר אֶת עַצְמָן !
אֲזַי פַּחַד נָפַל עַל אַרְבַּע הַחֻפְשׁוֹת
וְנִשְׁמַע רַק צִקְצוּק שִׁנֵּיהֶן הַנֻּקְשׁוּת,
וְיוֹתֵר מִכֻּלָּן,
כְּנִקְלָע בְּקַדַּחַת,
רַעַד, כַּיָּדוּעַ,
הַחֹפֶשׁ מִפַּחַד !
וּבְמֶרְכַּז הַזִּירָה הִתְיַצֵּב הַסִּלּוּף
וַיִּקְרָא: לִי הַכֶּתֶר! אֲנִי הָאַלּוּף !
- הַסִּלּוּף זֶה טִיבוֹ ! הוּא מַצְנִיעַ פָּנִים,
הוּא מַתְחִיל בְּרִיצָה
לְמֶרְחַקִּים קְטַנִּים !
הוּא מַתְחִיל בְּתַחֲרוּת נִסָּיוֹן, קַו לָקָו,
אֲבָל בָּהּ מְאַמֵּן הוּא אֶת רַגְלָיו...
וְלָכֵן, אִם יַרְשֶׁה הָעוֹלָם לוֹ לָרוּץ
הוּא יָכוֹל, הַחִגֵּר הַלָּזֶה וְהַגּוּץ,
לַעֲבֹר כָּל תִּקְווֹת לְאֻמִּים, כָּל חֲלוֹם,
לְהַגִּיעַ רִאשׁוֹן
אֶל מַטְּרוֹת הַשָּׁלוֹם !
הַנּוֹתְנִים לוֹ לָגֶשֶׁת לִשְׂדֵה הַתַּחֲרוּת
מַנְחִילִים לְמַפְרֵעַ תְּבוּסָה לְחֵרוּת

הטור השביעי 15.10.1943

הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן.

מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה "רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה".

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

תנו לי כח

‏״הרצון לעוצמה בא לתפוס את מקומו של הרצון לצדק, תחילה העמיד פנים כאילו הוא מזדהה איתו, ואז דחה אותו לנקודה כלשהי בקץ ההיסטוריה״

כל רגע שנשמר - זכרון ישן
וכל מה שנשכח עם השנים
כל שכבר עבר
האם תזכור אותם
האם תדע? אתה שם בכולם.

כל מכתב שלא נכתב
כל שנאמר
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך.

רָאִיתִי גּוֹזָל שֶׁנִּשְׁמָט מֵהַקֵּן אַרְצָה,

 
וְהוֹרָיו נוֹתְנִים אֶת קוֹלָם מֵעָלָיו.

 
וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲשִׁיבוֹ אֲלֵיהֶם,

 
וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.

 
וְיָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ מֶרְחַקִּים שֶׁגַּם כְּנָפַיִם

 
לֹא יִגְמְאוּ וְשׁוּם אַהֲבָה לֹא תִּצְלַח.

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב
 על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.
אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:
זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר
זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה
כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים
אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,
הרגשתי כמו בשמיים. ואפילו איש החלל שריחף
בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.
טשטוש האושר ודיוק הכאב
ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם
את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.

לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן?

חייל שחור מכה חייל לבן.

לא יחזור אבי, אבי לא יחזור.

חייל לבן מכה חייל שחור.

בכי בחדרים ובגנים שתיקה;

המלך משחק עם המלכה.

ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן.

חייל שחור מכה חייל לבן.

אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור.

חייל לבן מכה חייל שחור.

בכי בחדרים ובגנים שתיקה;

המלך משחק עם המלכה.

ילדי שבחיקי, עכשיו הוא בענן.

חייל שחור מכה חייל לבן.

אבי בחום ליבו, עכשיו ליבו בקור.

חייל לבן מכה חייל שחור.

בכי בחדרים ובגנים שתיקה;

המלך משחק עם המלכה.

לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן?

נפלו חייל שחור, חייל לבן.

לא יחזור אבי, אבי לא יחזור.

ואין חייל לבן ואין שחור.

בכי בחדרים ובגנים שתיקה;

על לוח ריק רק מלך ומלכה.

בִּגְלַל הַלַּיְלָה, בִּגְלָלוֹ אֲנִי כָּעֵת
יוֹשֶׁבֶת וְלֹא נִלְקַחַת.
בִּגְלַל הַחשֶׁךְ, בִּגְלָלוֹ אֲנִי נִדְמֵית לְךָ
חוֹלֶמֶת, אוֹ מִשְׁתַּעֲשַׁעַת.

אֵינֶנִּי נִלְקַחַת לְשׁוּם מָקוֹם.
אֲנִי בָּכִיתִי בִּגְלַל דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת
וּבִגְלָלְךָ, לְמָשָׁל, בָּכִיתִי רַק לְרֶגַע
מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בִּי דִּמְעוֹת־פִּתְאֹם.
שֶׁאֵינָן שַׁיָּכוֹת לְשׁוּם גָּבִיעַ יְפֵה־רֶגֶל
וּלְשׁוּם כְּאֵב גָּדוֹל
לֹא בָּכִיתִי בַּעֲבוּר שֶׁתֵּלֵךְ,
רָצִיתִי לְהַחֲלִיף אֶת הַמִּלִּים,
בִּקַּשְׁתִּי לָלֶכֶת מְעַט אַחֲרֶיךָ,
חָשַׁבְתִּי שֶׁתֵּלֵךְ בִּצְעָדִים קְטַנִּים.

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֶׁבֶת
וַאֲנִי לֹא כְלוּם
רַק צוּרָה
פָּנַי בּוֹכוֹת לְמַעְלָה, אֶל הָאוֹר,
הֵן בּוֹכוֹת מִפְּנֵי אוֹר בִּלְבַד

הָאוֹר הֶחָזָק מַפְרִיעַ לִי
לִבְכּוֹת אֶת צַעַרְךָ
וַאֲנִי רַק תְּמוּנָה בְּהִירָה, נְקִיָּה,
אֲנִי רַק תְּמוּנַת־אִשָּׁה.