ספרית הפנטזיות שלי

"אַל נָא תִּדְאֲגִי עַתָּה, פְּתַיָּה, דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ, דַּיָּהּ, מָחָר אֹמַר לָךְ שָׁלוֹם, חַיָּה, וְאָעוּף מִפֹּה עַל כַּנְפֵי דַּיָּה, אֶשׁאְַל אֶת גלַּיֵּ היַםּ: אַיָּה? ועְָנו:ּ למַּועֵֹד כעֵּת חיַהּ, וְשַׁבְתָּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי חַיָּה חמֲודּה כשְּׁהיָתְה ויִדידה ורְַעיה".

"דנה סיפרה לי אתמול בסוד/ שהיא נולדה מביצה של תנין/ לפעמים היא אומרת כאלה שטויות/ וחושבת שאני מאמין/ עשיתי את עצמי מקשיב ברצינות/ כשסיפרה לי לפני כמה זמן/ שאבא שלה הוא מלך אפריקה/ ושבאמבטיה הם מגדלים לוויתן/ היא אמרה שלפני שנה, בחופש/ היא ביקרה בירח והיה שם קר/ שלפילים יש יומולדת כל שנתיים/ שעכבישים עשויים מסוכר/ אני יודע שהיא סתם ממציאה המצאות/ אמרתי את זה אתמול ליואב/ כי אם היא נולדה מביצה של תנין/ אז בטוח היה לה זנב".

ועוד יש לי חלום
לנחות שם פתאום
בטירה הקסומה על שפת הים
בימים אחרים רוחשים אבירים
ונסיכות זוהרות
ושם אני בטח אפגוש
איזה מישהי בראש
ונצא בריקוד המושלם ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
בעיר זרה בזמן עתיק
קדימה הצידה
אני ומתילדה על השיש נחליק
על השיש נחליק גבירות נבונות
כפפות לבנות
ומותניים דקות
צרות עד כאב
מרכבות וסוסים
שעונים בכיסים
ותרשי לי אותך לסובב לסובב
התעייפת אהובה?
שאזמין מרכבה?
נעשה הפסקה ונשב?
לא! ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
בעיר זרה בזמן עתיק
קדימה הצידה
אני ומתילדה על השיש נחליק
על השיש נחליק בעבר לרחף אף אחד לא דוחף
יש מקום לכולם
נשתה במרפסת שמפנייה תוססת
אולי גם יהיה לי שפם ומעל יעלה וירח מלא
ויאיר את הזוג המוקסם ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
ואלס עם מתילדה
או או או. או או או.
בעיר זרה בזמן עתיק
קדימה הצידה
אני ומתילדה על השיש נחליק
על השיש נחליק ואלס עם מתילדה
שפתיים נצמידה
צוננת כמו גלידה
חזה פירמידה ואלס עם מתילדה
ואני לא אגיד לך אתן לך כל מה שתתני לי לתת.

מִשְׁפָּחוֹת, כּשֶׁנּוֹלַד לָהֶן בֵּן,
רוֹצוֹת שֶׁיִּהְיֶה אִינְטֶלִּיגֶנְטִי.
אֲנִי, שֶׁהָאִינְטֶלִּיגֶנְטִיוּת
הֶחֱרִיבָה לִי אֶת חַיַּי
יָכוֹל רַק לְקַוּוֹת, שֶׁבְּנִי
יִתְגַלֶּה בְּבוֹא-הַיָּמִים
כַּחֲסַר-יֶדַע, עֲצֵל-דַּעַת.
אוֹ-אָז יִהְיוּ לוֹ חַיִּים שְׁקֵטִים
שֶׁל שַׂר בַּמֶּמְשָּלָה.

״ארץ ישראל; לעולם לא תצליח לזרוק כאן אבן בלי שתפגע במקום קדוש או באיש מטורף״

קָרָאתִי אֶת סֵפֶר הָאַהֲבוֹת,
קָרָאתִי הֵיטֵב וְאָמַרְתִי כָּךְ:
מַבָּטִים, חִיוּכִים וּנְשִיקוֹת...
(חָסֵר הָעַמּוּד שְהַסוֹף יקַּח)

 
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְקַשִּׁים לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת מַפְחִידָה אוֹתָם
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הָאֱמֶת הֵם בּוֹרְחִים לִדְרוֹם־אֲמֵרִיקָה
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֱמֶת בַּבַּיִת זֶה כְּמוֹ מֵת בַּבַּיִת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לָמוּת פַּעֲמַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לָמוּת מָוֶת מְכֹעָר אֲבָל הַרְחֵק מִן הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת מָרָה לָהֶם מִלַּעֲנָה
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּקִיאִים מֵרֵיחַ שֶׁל אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת שׁוֹלַחַת אוֹתָם יָשָׁר לְבֵית־הַמְשֻׁגָּעִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לְהִתְנַכֵּר לִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם אֲשֶׁר דָּבְקָה בָּהֶם אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַטְּחִים אֶת עַצְמָם כְּנֶגֶד הָאֱמֶת בְּפּוֹלִיסָה כְּפוּלָה צְמוּדָה לַדּוֹלָר
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים אֶת הַמִּלָּה אֱמֶת הֵם שׁוֹלְחִים אֶת יָדָם אֶל הָאֶקְדָּח
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּשַׁנְּנִים לִבְנֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת מֵתָה וְנִקְבְּרָה וְאֵין לִקְרֹא אֶל הַמֵּתִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ אִרְגּוּן אַרְצִי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ אִרְגּוּן בֵּינְלְאֻמִּי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא מָשָׁל וְהַנִּמְשָׁל הוּא אֱלֹהִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא הַבִּיּוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּהֶם
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא אוֹיֵב הַחַיִּים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּעִידִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם נְקִיִּים מִכָּל רְבָב שֶׁל אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֶמְצְעֵי־חִטּוּי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת הֵם פַּרְנָסָתָם: הֵם מַמְלִיצִים
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בֹּקֶר צָהֳרַיִם וָעֶרֶב, כִּי הָאֱמֶת, בְּדוֹמֶה לִנְמָלִים
וּלְמַקָקִים, עֲשׂוּיָה לְהִתְגַּלּוֹת בְּמַפְתִּיעַ, בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, כְּאִלּוּ יֵשׁ
מֵאַיִן.

לא נדיבות של מנצחים איפיינה את הקמתה של ממשלת הימין־על־מלא של בנימין נתניהו בינואר 2023 אלא צהלות נקמה שעוגנו בהסכמים קואליציוניים בלתי נתפסים לביצור כוחו של הימין בישראל, השלטת תפיסת עולמו על כלל הציבור, השתלטות על תקציבים סקטוריאליים ושינוי סדרי עולם מבראשית.
אחרי הלם ראשוני, ואפילו תקופת אבל קצרה — הכרזתו של יריב לוין על חקיקת בזק של חוקי הפיכה שלטונית העירה סופית את הענק הליברלי במדינת ישראל והוציאה אותו למחאה עממית של להיות או לחדול, שלא נראתה כמוה מאז קום המדינה, ורק הלכה והתחזקה משבוע לשבוע.
שלא כמו הפולנים וההונגרים לפניהם, הישראלים שנולדו למדינה דמוקרטית וחונכו על המילים "להיות עם חופשי בארצנו" — לא ויתרו ולא נכנעו לניסיונות הכוחניים של נתניהו, לוין, שמחה רוטמן ושאר חברי הקואליציה להשתלט על מערכת המשפט. אלה הדברים שהפכו את המחאה שלהם למוצלחת כל כך:

בלי מנהיגים ובלי פוליטיקאים
למחאה העממית העצומה אין ראש אחד וגם לא שניים, אלא אינספור ארגונים שמרכיבים אותה לכדי פסיפס אנושי מבוזר — אנשי מילואים, הייטקיסטים, אנשי בריאות הנפש, רופאות ורופאים, כלכלנים,נשים ועוד ועוד — אורגניזם רב זרועות שמתנהל כמעט מעצמו ובלי מנהיג אחד בעל סמכויות החלטה שמוביל אותו. למעשה, כל שכן שפותח קבוצת וואטסאפ — הוא מנהיג, ובכל שבוע מתבלט מנהיג אחר לרגע והופך לפנים של המחאה: פעם זה הייטקיסט שזועק מדם לבו בוועדת החוקה, פעם אחרת — ראש השב"כ לשעבר שמתראיין בצורה מרעידה ב"עובדה", יו"ר מועצת התלמידים שנואם באופן מעורר השראה בקפלן, או יוזמת מחאת "השפחות". איש מהם לא הופך לפנים הבלעדיות של המחאה.
העובדה שלמחאה אין כתובת אחת הקשתה על הממשלה להתמקד ולפגוע במחאה כולה דרך מנהיגיה. הניסיונות המגוחכים לייחס את ההנהגה לאנשים כמו אהוד ברק או יאיר לפיד — לא צלחו. גם הפרשה שחיסלה את עו"ד אבי חימי, שסומן לרגע כמנהיג במחאה, לא השפיעה כהוא זה על מהלכה.
גם חברי ומנהיגי האופוזיציה היו מספיק נבונים כדי להתרכז בפעילות הפרלמנטרית ולהניח למחאה להתפשט מלמטה. למעט נאומים בהפגנות הקטנות יותר, ראיונות בתקשורת ופעילות פרלמנטרית, הרחוב נשאר עם מינימום נוכחות של פוליטיקאים — והוא אמר את דברו.

ניצחון קבוצות הוואטסאפ
. קשה לדמיין איך הייתה נראית המחאה לולא קבוצות הוואטסאפ, שלא היו קיימות במחאת 2011 בתוך זמן קצר הפכו קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות, הכיתתיות, השכונתיות והמקצועיות לזירה רוחשת מידע והחלפת רעיונות ולפעמים גם להתגוששויות . בנוסף, הוקמו אינספור קבוצות ייעודיות () להעברת מידע וקריאה לפעולה. ההפגנות הספונטניות מול בתי וביקורי השרים התארגנו בקריאה מיידית בקבוצות הוואטסאפ, וגם אירוע "המצור על המספרה של שרה", שבוודאי נכנס לספרי ההיסטוריה של המחאה, התחיל מתמונה שאישה אחת שלחה לחברים שלה בוואטסאפ. מבחינה זאת, המדיום הוא המסר והוואטסאפ הוא המאפשר.

מחאה בלי אגו
אחד היתרונות האדירים של המחאה הזאת הוא היעדר האגו. באירוע כל כך גדול ועתיר שחקנים — שבימים כתיקונם אוחזים במנות גדושות של אגו ואינטרסים, ולעתים גם מתחרים זה בזה — המחאה הייתה הדגמה חיה לכוחם של שיתופי פעולה, היעדר מאבק על קרדיט, ופרגון הדדי בין אינספור ממשית ומידיית, ציבור גדול יודע קבוצות. שוב מתברר שכאשר יש מטרה גדולה ותחושת סכנה להתעלות על עצמו — וכולם רק מרוויחים מכך.

גיוס כללי של מומחים
בלי ניהול מרכזי או יד אחת מכוונת, מומחים מתחומים שונים התארגנו לכתיבת עצומות, חוות דעת וניירות עמדה שהותירו את הממשלה ללא מענה. ישראל עתירת אקדמאים ומומחים, שחלקם בעלי שם עולמי, ולאור גודל הסכנה הם לא היססו להשתמש בשם שלהם כדי להתריע ולהזהיר. המקרה הבולט ביותר של חשיבות המומחים הוא הדיסוננס בין אזהרות גדולי הכלכלנים בעולם ובישראל אודות השלכות הרפורמה על הכלכלה — לבין המיעוט המזערי של הכלכלנים שכנגד, ובעיקר הצהרות הממשלה שלפיהן הכל יהיה בסדר, שהתגלו כאמירות ריקות מתוכן ונטולות סימוכין.

מנהיגות נשית חזקה
בין ד"ר שקמה ברסלר, ארגון "בונות אלטרנטיבה" וחברות כנסת בולטות מהאופוזיציה כמו אפרת רייטן, מירב כהן, נעמה לזימי, מירב בן ארי, מיכל שיר, יוליה מלינובסקי ועוד — הכוח של נשות המחאה בלט אל מול היחס המשפיל של הממשלה לנשים. הממשלה — שמנוהלת בעיקר על ידי גברים שמרנים, שלא מינתה אפילו אישה אחת למנכ"לית משרד ממשלתי, ששתי מפלגות בולטות בה לא מאפשרות לנשים להיבחר, שהצביעה נגד חוק האיזוק האלקטרוני, שחברים בכירים בה מתנגדים לשירות קרבי של נשים או חושבים שמקומן במטבח — מצאה מולה כוח נשי נחוש וחדור מטרה.

ניכוס מחדש של סמלי הלאום
הדגל, ההמנון, המגילה והמושג "ציונות" על שלל הטיותיו חזרו הביתה מבחינת המוחים — ובגדול. זו כנראה ההחלטה הספונטנית הבודדת החשובה ביותר של המחאה — זו שהזרימה דם חדש, גאווה והתרגשות בקרב חבריה. רבים מהמוחים גדלו על ברכי הציונות אך הפכו מנוכרים יותר ויותר לסמליה וביטוייה החיצוניים עם השנים בעקבות הקיטוב והשימוש הפוליטי של הימין בסמלים. המחאה העירה אותם מהתרדמת העמוקה והחזירה את הכחול־לבן ללחיים.

הפקת לקחים ממדינות ומחאות אחרות
אל המחאה הזאת מגיעים המוחים כשהם מתבססים על ניסיון וטעויות של מחאות קודמות: מבלפור למדו להחליף מיצגים במסרים פשוטים ודגלים, ממחאת הימין למדו על האפקטיביות של הפגנות מול בתי השרים של ממשלת השינוי, וממחאת 2011 למדו שהמחאה צריכה מטרה מוגדרת. לנגד עיני המוחים עמד גם הניסיון העגום של הונגריה, פולין וטורקיה — מדינות שעברו תהליכים דומים לאלה שהממשלה הנוכחית מנסה לקדם. הדמיון הגדול, העדויות מהניסיון של אזרחים הונגרים ופולנים והפצת הידע בנושא — כל אלה עזרו להבין טוב יותר את כוונות המחאה ולדעת כיצד להתמודד איתן.

הטעויות של הקואליציה
ואיך אפשר בלי כמה מחברי הקואליציה ובני משפחת נתניהו, שהתנהלו בבריונות נטולת כל אינטליגנציה רגשית אל מול סיטואציות מורכבות שעלו בחודשים האחרונים? הם כינו את המוחים, רובם ככולם פטריוטים ישראלים המשרתים בצבא, משלמי מסים, בעלי משפחות ואזרחים למופת — "טרוריסטים" ו"אנרכיסטים" ובירכו אותם ב"לכו לעזאזל". הם העלו הצעות חוק מתגרות ולעומתיות תוך שהם מסננים "תקפצו לנו", והשפילו את הסמלים שמאחדים את המוחים, כמו נשיאת בית המשפט העליון שהואשמה על ידי ח"כ טלי גוטליב בגרימת פיגוע . הפעולות שלהם () היו כמו ג'ריקן של דלק שנשפך על מדורת המחאה ולא איפשר את דעיכתה.

הם לקחו לנו את הסמלים. אחד אחד. לאט לאט. הפשיטו אותם מאיתנו, ענדו אותם על עצמם.

הם לקחו לנו את הדגל.
הם לקחו לנו את ההמנון.
את אהבת הארץ שללו מאיתנו.
אחר כך השתלטו גם על המילים.

הם אמרו, אנחנו המחנה הלאומי.

לאומנים, עטופים בגירסה קיצונית של יהדות, הכריזו ״אנחנו הלאום!״
המושחתים, אלה מהצד החרדי ואלה מהצד האופורטוניסטי, את ערכי היהדות ניכסו לעצמם.

המשיחיים שבהם, הקנאים, גזלו מהציונות הדתית את השם שלה.

והמפלגה הזאת, שהושחתה עד ללא הכר, זאת שאת העצמאות והחופש רוצה לקחת מאיתנו, ״מפלגת חירות ליברלית״ היא קראה לעצמה.
‏הם יכלו לטעון ׳לקחתם הכל לעצמכם, שתפו אותנו׳. מה יותר הגון מזה?

אבל לא.
במהלך הניכוס הם הקיאו אותנו החוצה. מסע דמוניזציה שיטתי של עשרות שנים.

גיס חמישי, הם קראו לנו.
שונאי ישראל.

העגלה הריקה, הם לעגו לנו.
אלה מהג״יפים והסושי והאספרסו.

אלה שכלום אין להם. עסוקים בעצמם

את הפוליטיקה. את העיסוק המלוכלך בה, נטשנו.

ובנינו חברה אזרחית למופת. לא לבד כמובן. אבל היינו חלק יפה ומשמעותי ממנה.

מעצמת הייטק מפוארת.
שירות מלא ומשמעותי בצה״ל.
ארגוניים חברתיים.
ארגוני זכויות אדם.
משק משגשג.

אבל כלום לא עזר. מסע ציני רב שנים של פילוג שנאה והסתה הגיע לשיא

ובנקודה הזאת, כשהמגף מונח לנו על הצוואר, כשהחוזה שחתמנו עם המדינה שלנו עמד ללכת לעזאזל,

התעוררנו

ומשם, בצורה הכי טבעית ולא מתוכננת שיש, חזרנו אינסטינקטיבית אל המקום הכי מוכר לנו, אל מה שידענו שהוא שלנו, מהבטן,
חזרנו אל הסמלים שלנו
חזרנו הביתה!

קודם כל חזרנו לדגל. שנים ארוכות שהפקרנו אותו. בכל פינה רואים אותו עכשיו, בכל סרט, בכל תמונה.

אחר כך חזרנו אל ההמנון.
להיות עם חופשי בארצנו.

ואל המילים שנלקחו.
אל האבות המייסדים.
אל הלאום.
ולמגילת העצמאות.

והסיבה שחזרנו לכל אלה, בלי יד מכוונת, כהישרדות כמעט
הייתה שאלה השורשים הרוחניים שלנו במקום הזה, הגרעין שממנו הכל התחיל, שנשבענו אליו.

ולגרעין הזה קוראים, זה די פשוט האמת, ציונות.

כן, ציונות. מגילת העצמאות. המרקם הבסיסי הזה של יהודית ודמוקרטית עם שוויון זכויות לכל אזרחיה.

מדינה ליברלית. מתונה. אוהבת אדם. ברוח האבות המייסדים

ממשלת נתניהו שנת 2023, קואליציה של מנהיגים משיחים, קנאים, מושחתים ואופורטוניסטים, היא הממשלה הפוסט ציונית הראשונה של מדינת ישראל.

לאורך שנים הם שוטפים לנו את המוח שהם הם ממשיכי דרכה של הציונות.

אבל הם לא.
הם לא בן גוריון וז׳בוטינסקי ובגין ורבין.
הם בטח לא מגילת העצמאות.

הם השלב הבא.
לקראת הגשמת החזון שלהם.
דיקטטורה יהודית משיחית.

אם יש משהו שהזמן הזה נותן הוא לפחות בהירות מלאה של מושגים.

הם לקחו מאיתנו את הזהות ואנחנו לוקחים אותה חזרה.

הם קוראים לנו רק לא ביבי.
אבל אנחנו הרבה יותר מזה.

התעוררנו

אנחנו הציונות!