הם לקחו לנו את הסמלים. אחד אחד. לאט לאט. הפשיטו אותם מאיתנו, ענדו אותם על עצמם.
הם לקחו לנו את הדגל.
הם לקחו לנו את ההמנון.
את אהבת הארץ שללו מאיתנו.
אחר כך השתלטו גם על המילים.
הם אמרו, אנחנו המחנה הלאומי.
לאומנים, עטופים בגירסה קיצונית של יהדות, הכריזו ״אנחנו הלאום!״
המושחתים, אלה מהצד החרדי ואלה מהצד האופורטוניסטי, את ערכי היהדות ניכסו לעצמם.
המשיחיים שבהם, הקנאים, גזלו מהציונות הדתית את השם שלה.
והמפלגה הזאת, שהושחתה עד ללא הכר, זאת שאת העצמאות והחופש רוצה לקחת מאיתנו, ״מפלגת חירות ליברלית״ היא קראה לעצמה.
הם יכלו לטעון ׳לקחתם הכל לעצמכם, שתפו אותנו׳. מה יותר הגון מזה?
אבל לא.
במהלך הניכוס הם הקיאו אותנו החוצה. מסע דמוניזציה שיטתי של עשרות שנים.
גיס חמישי, הם קראו לנו.
שונאי ישראל.
העגלה הריקה, הם לעגו לנו.
אלה מהג״יפים והסושי והאספרסו.
אלה שכלום אין להם. עסוקים בעצמם
את הפוליטיקה. את העיסוק המלוכלך בה, נטשנו.
ובנינו חברה אזרחית למופת. לא לבד כמובן. אבל היינו חלק יפה ומשמעותי ממנה.
מעצמת הייטק מפוארת.
שירות מלא ומשמעותי בצה״ל.
ארגוניים חברתיים.
ארגוני זכויות אדם.
משק משגשג.
אבל כלום לא עזר. מסע ציני רב שנים של פילוג שנאה והסתה הגיע לשיא
ובנקודה הזאת, כשהמגף מונח לנו על הצוואר, כשהחוזה שחתמנו עם המדינה שלנו עמד ללכת לעזאזל,
התעוררנו
ומשם, בצורה הכי טבעית ולא מתוכננת שיש, חזרנו אינסטינקטיבית אל המקום הכי מוכר לנו, אל מה שידענו שהוא שלנו, מהבטן,
חזרנו אל הסמלים שלנו
חזרנו הביתה!
קודם כל חזרנו לדגל. שנים ארוכות שהפקרנו אותו. בכל פינה רואים אותו עכשיו, בכל סרט, בכל תמונה.
אחר כך חזרנו אל ההמנון.
להיות עם חופשי בארצנו.
ואל המילים שנלקחו.
אל האבות המייסדים.
אל הלאום.
ולמגילת העצמאות.
והסיבה שחזרנו לכל אלה, בלי יד מכוונת, כהישרדות כמעט
הייתה שאלה השורשים הרוחניים שלנו במקום הזה, הגרעין שממנו הכל התחיל, שנשבענו אליו.
ולגרעין הזה קוראים, זה די פשוט האמת, ציונות.
כן, ציונות. מגילת העצמאות. המרקם הבסיסי הזה של יהודית ודמוקרטית עם שוויון זכויות לכל אזרחיה.
מדינה ליברלית. מתונה. אוהבת אדם. ברוח האבות המייסדים
ממשלת נתניהו שנת 2023, קואליציה של מנהיגים משיחים, קנאים, מושחתים ואופורטוניסטים, היא הממשלה הפוסט ציונית הראשונה של מדינת ישראל.
לאורך שנים הם שוטפים לנו את המוח שהם הם ממשיכי דרכה של הציונות.
אבל הם לא.
הם לא בן גוריון וז׳בוטינסקי ובגין ורבין.
הם בטח לא מגילת העצמאות.
הם השלב הבא.
לקראת הגשמת החזון שלהם.
דיקטטורה יהודית משיחית.
אם יש משהו שהזמן הזה נותן הוא לפחות בהירות מלאה של מושגים.
הם לקחו מאיתנו את הזהות ואנחנו לוקחים אותה חזרה.
הם קוראים לנו רק לא ביבי.
אבל אנחנו הרבה יותר מזה.
התעוררנו
אנחנו הציונות!
