ספרית הפנטזיות שלי

הולכים אל הלא נודע
אל הלא נודע
אל הלא נודע
הולכים אל הלך תדע
אם זה טוב או רע
שם בלא נודע

בלי לדעת את גורלנו
או מה יהיה
כל אחד מנחש קדימה
עד היכן שהוא רואה

הולכים אל הלא נודע...

תנסו לדמיין אותנו
עוד שנים רבות
לא פחות מסובך לקבוע
מה יהיה עוד שתי דקות

לא נודע, לא נודע...

בלי לדעת את גורלנו
או מה יהיה
כל אחד מנחש קדימה
עד היכן שהוא רואה

אין לדעת מה יהיה
אין לדעת מה נראה
כל אחד מרחק מודד
מהיכן שהוא עומד

הולכים אל הלא נודע...

כשכבתה השמש
מעלי,
נאלצתי אני עצמי
לההפך לשמש.

קשה היה הדבר, אבל עכשו
איזו רוחה.

אַחֲרֵי כְּאֵב גָּדוֹל יֵשׁ סֵדֶר בָּרְגָּשׁות -
הָעֲצַבִּים עוֹדָם קְפוּאִים, כְּמוֹ אֲבָנִים.
הַלֵּב שׁוֹאֵל: אֲנִי נָשָׂאתִי זֹאת?
הַיּוֹם? אֶתְמוֹל? לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים?

הָרַגְלַיִם סְתָם הוֹלְכוֹת, לְלֹא כִּוּון -
עַל הָרִצְפָּה, הַחוּצָה, לַאֲוִיר הַצַּח.
דַּרְכֵי שָׂדֶה
בְּלִי כַּוָּנָה הוֹפְכוֹת
אַסְפַלְט קָשֶׁה, אָדִישׁ וּמְנֻצָח.

זוֹ שְׁעַת הַשִּׂיא -  
אוֹתָה תָּמִיד יִזְכּוֹר
כָּל אִיש, אִם רַק זָכָה לְהִתְעוֹרֵר.
כְּמוֹ אִישׁ אֲשֶׁר קָפָא מִקוֹר יִזְכּוֹר:
הַכְּפוֹר - הַהֶלֶם - הַיְצִיאָה לִזְמָן אַחֵר.

וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים

אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש

שְנֵי מִינֵי זְמַן:

הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר

וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.

לאה גולדברג לא היתה רק משוררת.
היא הפכה לנוכחות חיה המלווה אותנו מן הילדות לאורך חיינו,
נדבר על יצירותיה, מ"איה פלוטו" ו"פזמון ליקינתון" ועד "אהבתה של תרזה די מון", ו"שירי ארץ אהבתי". נחשף לאישיותה הרגישה והכובשת ולגאונות המתפרצת מכתביה.
סמינר עומק הבנוי מ- שש הרצאות של המרצים שמארחים אותנו בביתם בהרצאה ערוכה ומוקלטת, הפתוחה למשתתפי הסמינר בלבד.
מחיר הסמינר: 240 ש"ח, הרצאות הסמינר זמינות לצפייה בזמנכם החופשי למשך שלושה חודשים!
לפרטים נוספים: https://www.ensoculture.com/lea

תהנו ו - שנה טובה!

"מהכל נשארו רק שלושה דברים:

הידיעה שאנחנו תמיד בהתחלה 

הידיעה שאנחנו חייבים להמשיך 

הידיעה שיפסיקו אותנו לפני הסיום.

לעשות מההפסקה דרך חדשה 

לעשות מהנפילה צעד של מחול 

מהפחד – גשר 

ומהחיפוש – מפגש.״

"יזהר באר, עיתונאי ומנכ"ל בצלם בעברו ואיש מעולה באופן כללי, העלה לפייסבוק סיפור שלא הכרתי של סופר הונגרי שמעולם לא שמעתי עליו ושמו פרידייש קארינתי. בסיפור הזה מספר הדובר על כך שבגיל 78 (קארינתי עצמו, בן לאב ששינה את שמו מ"כהן" לקארינתי והתנצר, מת בגיל 51, בשנת 1938) "גיליתי שאשתי בוגדת בי בחמישים השנים האחרונות עם איזה בחור צעיר". הוא עלה על גשר מרגרט שמעל הדנובה וקפץ. כשהגיע לשמים נתקל בפטרוס הקדוש שישב שם והקרין את סרט חייו ובדיוק הוקרנה התמונה שבה הוא קופץ אל הדנובה. הוא משך בזרועו של פטרוס, הסרט נקרע, פטרוס התעצבן עליו, סילק אותו והתחיל להקרין את הסרט לאחור. הוא קפץ החוצה מנהר הדנובה, עלה שוב על הגשר והחל לחיות את חייו שוב. עשר שנים לאחר מכן השחירו שערותיו, כשחזר לגיל עשרים וחמש התאהב באשתו וכמה שנים לאחר מכן חזר להיות בחור צעיר ואחר כך נער, וכך עד שחזר לרחם ואחר כך מת שוב וחזר לפטרוס הקדוש, שבינתיים הספיק לסדר את הסרט מחדש ושאל אותו מהן מסקנותיו כ"ילוד אישה שחי פעמיים הלוך וחזור". המסקנות שלו היו שהשירים של לאיוש קוטאק (משורר שכנראה המציא את שמו) משעממים באותה המידה גם כשקוראים אותם קדימה וגם כשקוראים אותם לאחור (קארינתי היה גם מבקר ספרות וגם עורך כתב עת ספרותי נחשב).

 
מובן שסיכום כזה של הסיפור עושה עוול עם סגנונו המיוחד והקסם הפנטסטי שהוא מהלך, ומובן שמי שירצה לקרוא את כולו ייאלץ להיכנס לדף הפייסבוק של יזהר באר. אני, שלאחר קריאתו רוצה לקרוא עוד ועוד מסיפוריו של האיש שהיה חורחה לואיס בורחס ואיטלו קלווינו עוד לפני ששניהם נהיו כאלה בעצמם, אשמח מאוד אם מישהו יודיע לי היכן ניתן למצוא תרגומים של יצירותיו של קארינתי לעברית או לאנגלית. אבל נחזור למסקנה הנובעת מן הסיפור — יש דברים שימשיכו לשעמם אותנו תמיד, בין שנחווה אותם בסדר הנכון ובין שנחווה אותם בסדר ההפוך, במקרה שלי מדובר בערב של הקרנת שקופיות או בלט קלאסי, או שירה בציבור, הרצאות, המון הצגות תיאטרון או טיולים מאורגנים וגם המון אנשים. אבל מה באשר לחיים עצמם?"

שיר על הסתיו מנגינתו עצבות
וחרוזיו שלכת ובדידות.
כזה הסתיו בעת המשורר
אבל הסתיו שלי
אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר:
הסתיו שלי הסתיו שלי כולו ירוק
הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק
והוא פריחה פריחה פראית במורדות
והוא צמיחה צמיחה רכה על פני שדות.
אפילו הגולן המקומט, השב
זוכה לחודש של ירקות רכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים:
סתוים שלי סתוים שלי הם אחרים.
הסתיו שלי הסתיו שלי הוא נכדים
אשר עולים בגשם-סתיו כמו עשבים
והוא פריחה פריחה יודעת את זמנה
והוא צמיחה צמיחה שיש עמה בינה.
וזה הנחל שאומר כולו: אכזב!
הנה הוא מתעורר ומפכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים:
סתוים שלי סתוים שלי הם אחרים...

"יש תוכנית כזאת בבריטניה", אומרת סמיט, "פורמט שלעולם לא יגיע לארץ, שבו מגיעים גברים עירומים לגמרי ואשה מנתחת את מבנה האשכים שלהם לפרטי פרטים. אז מצד אחד, זה אטליז, אבל מצד שני, זה הופך את כל העיסוק במין ובאיברי המין לטבעי לגמרי. אין שם כל הבושות היהודיות האלה, שינקנו מהשטייטעל. כשהבן שלי היה קטן", היא ממשיכה ומספרת, "כשרק התחיל לדבר, והפין הקטן שלו היה עומד, הוא היה קורא לזה 'פיפי מגדל'. כי זה נראה לו כמו פלא כזה. אני מניחה שיש בתים שבהם ישר היו רצים ומלבישים לו תחתונים ומושיבים אותו מול מלכת אנגליה או משהו כזה, אבל אני חשבתי שזה נפלא".

אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים. הָיָה עָלֵינוּ לְהַפְקִיד אֶת הַיְּלָדִים
בִּידֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זָרִים גְּמוּרִים.
שָׁם הֶחְזִיקוּ בָּהֶם מַחֲצִית הַיּוֹם.
אָסְרוּ עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, גַּם לִצְחֹק
הָיָה אָסוּר עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים.
כֻּלָּם שָׁלְחוּ אֶת הַיְּלָדִים.
זֶה הָיָה הַדָּבָר הַשָּׁפוּי לַעֲשׂוֹת.
אִישׁ לֹא רָצָה לְהֵחָשֵׁב מְטֹרָף.
אֵין זוֹ חָכְמָה
לִשְׁפֹּט אוֹתָנוּ עַכְשָׁו,
מִמֶּרְחָק שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם.
אָז לֹא יָדַעְנוּ אֶת מַה
שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים הַיּוֹם.