ספרית הפנטזיות שלי

כל כך הרבה מילים
אתה לא אומר
הייתי אוספת שאוכל להיזכר

כל כך הרבה שנים
אתה מדבר
שותק לרגע, עד לרגע אחר

על מה אתה חושב,
כשאתה לא מקשיב
אני איתך עכשיו
שקט מסביב
על מה אתה חושב, כשאתה לא מקשיב
עלה נישא ברוח מתרומם
נופל על השביל

יושבים ביחד ושקט מסביב...

כל כך הרבה מילים
אתה לא אומר
הייתי אוספת שאוכל להיזכר
כל כך הרבה שנים
אתה מדבר
שותק לרגע עד לרגע אחר

על מה אתה חושב
כשאתה לא מקשיב
אני איתך עכשיו
שקט מסביב
על מה אתה חושב
כשאתה לא מקשיב
עלה נישא ברוח מתרומם
נופל על השביל

יושבים ביחד ושקט מסביב

מעל שדות תלויה הלבנה
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
את כל הכוכבים אגיש לך מתנה
אהובתי שלי לבנת צוואר.

בכרם יש כבר אשכולות בשלים
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
בשקט נתגנב, כמו שניים שועלים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

החוף עזוב, האופק ערפילי
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
הים אז ילטף רגלייך בגלים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

הלילה שוב אפל על פני העיר
נצא אליו אהובתי, נצא מחר
החושך יעטוף פנייך בשחורים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

בפרדסים כבר בושם הפריחה
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
בלובן השקט אקרא לך בשמחה
אהובתי שלי לבנת צוואר.

"מלחמות אינן נופלות מן השמים, מלחמות הן החלטות מחושבות של בני אדם.
הכל אומר וזועק: האם זה היה מוכרח להיות ככה? למה לא ישבו לדבר שבועיים קודם? זו לא גזרה משמים.
ושטחים, דרכים וכבוד - חשובים תמיד יותר מבני אדם.
למה מלחמה נחשבת עדיין לאפשרות אפשרית?"

טוֹב שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כְּמוֹתְךָ
וְטוֹב שֶׁאֵינְךָ הַיְחִידִי,
אַךְ טוֹב שֶׁתָּמִיד תִּשָּׁאֵר אַתָּה
וְטוֹב שֶׁאַתָּה לְיָדִי.
לִבּוֹ שֶׁל אָדָם פָּתוּחַ תָּמִיד
כְּמוֹ לִקְרַאת אִזְמֵל מְנַתְּחִים,
תָּמִיד הוּא מָלֵא אֵימָה לְבָנָה
וְהַרְבֵּה עִקּוּלֵי פְּרוֹזְדוֹרִים אֲרֻכִּים.
טוֹב
שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כְּמוֹתִי —
זֶה מֵקֵל לְהַפְלִיא עַל הַפַּחַד,
לָדַעַת שֶׁכָּל נְמָלָה מְשֻׁנָּה הִיא אַחַת מֵהַרְבֵּה נְמָלִים מְשֻׁנּוֹת
שֶׁאֵינָן חָיוֹת בְּיַחַד
וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁמֶשׁ וְכָל יַבָּשָׁה
וְכָל יָם
וְכָל קָרוֹב וְכָל רָחוֹק,
הֵם טוּר גֵּאוֹמֶטְרִי אֵינְסוֹפִי
שֶׁל עַצְמָם, כָּפוּל אֵינְמִסְפָּר, כָּפוּל אֵינְעֲרֹךְ.

חֲלוֹמוֹת לֹא מֵתִים. אִם פַּעַם

רַק פָּרְחוּ בַּנְּשָׁמָה, לְעוֹלָם

יְלַוּוּ הָאָדָם, וּבְמוֹתָם

עוֹד חַי יָמִים רַבִּים הֵד קוֹלָם.

וּבְלֵילוֹת לֹא-שֵׁנָה, כִּי יַחֲרִישׁ

מִסָּבִיב שְׁאוֹן הָאֲדָמָה,

הֵם קָמִים וְעוֹלִים מִקִּבְרָם

וְתוֹבְעִים עֶלְבּוֹנָם בִּדְמָמָה.

וּמְרַחֲפִים הֵם כַּצִּפֳּרִים

סְבִיב קִנָּם הֶהָרוּס וְהוֹמִים;

יִתְדַּפְּקוּ עַד הָנֵץ הַשַּׁחַר

עַל שַׁעֲרֵי לְבָבוֹ יְתוֹמִים.

וְקָם אָז הָאָדָם בַּבֹּקֶר

וּפָנָיו כֹּה חִוְּרִים וְרַכִּים,

כְּאִלּוּ עוֹד שָׁרוּי עֲלֵיהֶם

הוֹד חֲלוֹמוֹת הַלַּיִל הַזַּכִּים.

תן את ימיך
כמו טבעת יהלום
לא עוד עלה רועד
נצנץ למרחקים.

אתה הכוכב היחיד בשמיים
ולא כמו שהיה בעבר
היום אתה זוהר
זורם בעורקים
נצנץ למרחקים
בוהק לעולמים.

איך אצלך איך החיים שלך
אתה מחייך ויפה החיוך שלך
כמו תמיד יש בו חום יש גם עוצמה וכח
אבל משהו בו לא נותן לי עכשיו מנוח

ואיך אצלך התמונות באמת מקסימות
הבית יפה הילדים מתוקים מאד
אבל איך אצלך לא סיפרת דבר עדיין
מה קרה לשמחה מה קרה לברק בעיניים

אם זה קשה בוא נשכח מזה
אם זה קשה בו נעזוב את זה
בוא נדבר על גשמי העונה
על תזונה נכונה על מצב המדינה

עוד שומעת אותך אסור לאבד עניין
אין עבר אין עתיד רק אנחנו עכשיו וחג
אף פעם לא ישתיק הם לא ישנו אותנו
ולאן שנלך החלום ילווה אותנו

אם זה קשה כן זה טיפשי
בוא נדבר על גשמי העונה
על תזונה נכונה על מצב המדינה
איך אצלך איך החיים שלך

סקס. בבית ביאליק

ערב השקה לצאת האנתולוגיה

סקס. | 26 סיפורים עבריים עכשוויים

(בעריכת ג'וליה פרמנטו-צייזלר ואוריאל קון, הוצאת תשע נשמות)

לאן ומדוע נעלם הסקס בעברית?

רב שיח בהשתתפות: אווה אילוז, אילנה ברנשטיין, 

ג'וליה פרמנטו-צייזלר, אוריאל קון

מנחה את הפאנל: שרי שביט

קטעי קריאה אלמה דישי

מוזיקה ג'אז חי

מנחה קרן קוך

האירוע יתקיים בבית ביאליק, רח' ביאליק 22 תל-אביב

ביום חמישי, כ' באב, תשפ"א, 29 ביולי 2021

19:00 כניסת קהל / 20:00 תחילת הערב

דמי כניסה: 30 ₪

האירוע יתקיים בכפוף להנחיות משרד הבריאות 

רכישת כרטיסים באשראי, ימים א'-ה', שעות 09.00-14.00

בטלפון: 03-5254530, 03-5253403

מספר המקומות מוגבל

איילת ביתן שלונסקי, אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק

יקיר בן-משה, עורך ספרותי בית ביאליק

באנתולוגיה סקס. נאספו סיפורים קצרים פרי עטם של כותבים שהם הקולות המעניינים ביותר בעברית כיום, לצד קולות חדשים לגמרי. הסיפורים מתמקדים בנושא אחד והשלכותיו – סקס.

סקס על כל גווניו עולה מהסיפורים – מארוטיקה ועד אלימות, מהתא המשפחתי ועד הזר המוחלט, מהתשוקה העזה ועד החרטה, גוף ונפש, גוף מול גוף. כל אלו מתערבבים באנתולוגיה חדשה המנסחת פואטיקה של מין ומיניות בספרות העברית בשנת 2021.

באנתולוגיה מיוצגים סיפורים מאת: יאיר אגמון, מעין איתן, ענבר אשכנזי, מעין בן הגיא ,יונתן ברג, אילנה ברנשטיין, רון דהן, גליה הראל דור, אפי זיו, עומרי חורש, תהילה חכימי, טל יעקב, תמר מור סלע, אמיר נעמן, תמר סנדלר גורן, אושר סניור, קובי עובדיה, יונתן פיין, גיא פינקלשטין, ג׳וליה פרמנטו-צייזלר, אורי פרסטר, מאשה צור-גלוזמן, אוריאל קון, גבריאלה רוזן, שרי שביט, סיוון שיקנאג׳י, רינת שניידובר. עורכים: ג׳וליה פרמנטו-צייזלר, אוריאל קון, אחרית דבר: דר' אפי זיו

ביום חמישי 29 ביולי 2021 נקיים את אירוע ההשקה בבית ביאליק ובמרכזו רב שיח בהשתתפות: אווה אילוז, אילנה ברנשטיין, רון דהן, 

ג'וליה פרמנטו-צייזלר, אוריאל קון, בהנחיית שרי שביט. 

בנוסף, אלמה דישי תקרא קטעים מתוך האנתולוגיה. מוזיקה: ג'אז חי. מנחה: קרן קוך

There are places I'll remember,
ישנם מקומות שאזכור,
All my life though some have changed.
כל חיי, למרות שחלקם השתנו.
Some forever not for better,
חלקם לנצח ולא לטובה,
Some have gone and some remain.
חלקם נעלמו וחלקם נשארו.
All these places had their moments,
לכל המקומות האלו היו את הרגעים שלהם,
With lovers and friends I still can recall.
עם אהבות וחברים שאני עדיין זוכר.
Some are dead and some are living,
חלקם מתים וחלקם חיים,
In my life I've loved them all.
 בחיי אהבתי את כולם.

 
But of all these friends and lovers,
אך מכל החברים והאהבות,
There is no one compares with you.
אין אף אחד שמשתווה אלייך.
And these memories lose their meaning,
וזיכרונות אלה מאבדות את משמעותן,
When I think of love as something new.
כשאני חושב על אהבה כמשהו חדש.
Though I know I'll never lose affection,
למרות שאני יודע שלעולם לא אאבד חיבה,
For people and things that went before.
לאנשים ודברים שהיו בעבר.
I know I'll often stop and think about them,
אני יודע שלעיתים קרובות אעצור ואחשוב עליהם,
In my life I love you more.
בחיי אני אוהב אותך יותר.

 
Though I know I'll never lose affection,
למרות שאני יודע שלעולם לא אאבד חיבה,
For people and things that went before.
לאנשים ודברים שהיו בעבר.
I know I'll often stop and think about them,
אני יודע שלעיתים קרובות אעצור ואחשוב עליהם,
In my life I love you more.
בחיי אני אוהב אותך יותר.
In my life I love you more.
בחיי אני אוהב אותך יותר.

אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה
אִם אַתָּה עוֹד מְסֻגָּל לִשְׁמֹע אֶת הַשַּׁחְרוּר
אֶת הַעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהַבֻּלְבּוּל וְהַצוּפִית
אַל תִתְמַהּ שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לִרְאוֹת עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּרוּחַ
לִשְׁתֹּת אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר, לָדַעַת לְבַצֵּעַ אֶת כָּל צָרְכֵי הַגּוּף
לָלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים בְּלִי מַקֵּל
וְלִרְאוֹת אֶת הַצְבָעִים לוֹהֲטִים אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה.

בֶּן אָדָם מְסֻגָּל לָשֵׂאת כִּמְעַט הַכֹּל
וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וְהֵיכָן
תַּכְנִיעַ אוֹתוֹ הַשִּׂמְחָה.