ספרית הפנטזיות שלי

חֲלוֹמוֹת לֹא מֵתִים. אִם פַּעַם

רַק פָּרְחוּ בַּנְּשָׁמָה, לְעוֹלָם

יְלַוּוּ הָאָדָם, וּבְמוֹתָם

עוֹד חַי יָמִים רַבִּים הֵד קוֹלָם.

וּבְלֵילוֹת לֹא-שֵׁנָה, כִּי יַחֲרִישׁ

מִסָּבִיב שְׁאוֹן הָאֲדָמָה,

הֵם קָמִים וְעוֹלִים מִקִּבְרָם

וְתוֹבְעִים עֶלְבּוֹנָם בִּדְמָמָה.

וּמְרַחֲפִים הֵם כַּצִּפֳּרִים

סְבִיב קִנָּם הֶהָרוּס וְהוֹמִים;

יִתְדַּפְּקוּ עַד הָנֵץ הַשַּׁחַר

עַל שַׁעֲרֵי לְבָבוֹ יְתוֹמִים.

וְקָם אָז הָאָדָם בַּבֹּקֶר

וּפָנָיו כֹּה חִוְּרִים וְרַכִּים,

כְּאִלּוּ עוֹד שָׁרוּי עֲלֵיהֶם

הוֹד חֲלוֹמוֹת הַלַּיִל הַזַּכִּים.